לא תקלל חרש 

בפרשת קדושים יש הרבה מצוות. עשה ולא תעשה. אחת ממצוות הלא תעשה היא האיסור לקלל.

הפסוק אומר: "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תשים מכשול" (ויקרא יט יד)

מסביר רש"י שאסור לקלל כל יהודי ולא רק חרש.

הרמב”ם שואל (הלכות סנהדרין פרק כו): אם כל אדם כלול באיסור הכתוב, למה התורה מציינת דווקא את החרשׁ? ומסביר: "שאפילו זה שהוא אינו שומע ולא נצטער בקללה זו לוקה על קללתו". כלומר, גם כאשר האדם שקיללו אותו לא יודע שקיללו אותו, עדיין המקלל עובר את העבירה במלוא חומרתה.

נשאל שאלה, למה אסור לקלל חרש או מישהו שלא נמצא פה? הרי הוא לא שומע שמקללים אותו?  בשביל לענות על השאלה הזו נבדוק מה הטעמים לאיסור לקלל.

הרמב"ם מסביר שאסור לקלל כדי שלא נתרגל לכעוס ויהיו לנו תכונות רעות של נקמה וכעס. לכן לא משנה אם השני שומע את הקללה או לא - חשוב שהאדם ישמור על ההתנהגות של עצמו.

ספר החינוך (מצווה רל"א) אומר:  "משרשי המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה." כלומר יש כח לאדם להזיק לחבר שלו בדיבור אפילו ללא מעשים. לכן גם אם המקולל לא שומע, עדיין הקללה יכולה להזיק לו ולכן אסור לקלל אפילו את החירש.

הסבר נוסף שמביא ספר החינוך שאסור לקלל אדם שלא נמצא פה או חרש, הוא שאם אתה מקלל - זה כמו בלשון הרע. "עוף השמים ישא את הקול".  נכון שהחרש לא שומע אותך אבל אחרים כן שומעים והם מעבירים את זה הלאה.

שבת שלום

יאיר:)

כיסוי הדם

בפרשת אחרי מות מופיעה מצוות כיסוי הדם. מי ששוחט חיה או עוף צריך לכסות את הדם שלהם בעפר. אבל בהמה לא צריך לכסות את הדם (ברור שאסור לאכול את הדם  - ראו דבר תורה פרשת צו).

ספר החינוך (מצווה קפ"ז) מסביר שהטעם של המצווה כי "הדם הוא הנפש" ולכן צריך לנהוג כבוד בדם ולכסות אותו לפני שאוכלים - כדי להרגיל אותנו שלא נהיה אכזריים.

רגע, אם הטעם של המצווה שלא נהיה אכזריים אז למה לא צריך לכסות דם של בהמות (לדוגמא פרה)? 

ספר החינוך בעצמו עונה על השאלה הזאת, ואומר ש"בבהמות לא נצטווינו על כך לפי שדם הבהמה ניתן לקרבן לכפרה על נפשותינו ואי אפשר לכסותו" - ואם תשאלו גם עופות קרבות לקרבן, אז הוא עונה ואומר שזה דבר מועט והתורה "לא חששה לדבר מועט".

הרב מלמד ב"פניני הלכה" (הלכות שחיטה פרק יח) מסביר בשם הרב קוק טעם נוסף,הרב קוק אומר שהאידיאל הוא לא לאכול בשר - כמו האדם הראשון שלא הותר לו לאכול בשר. רק לנח הותר לאכול בשר אחרי המבול.

 ולכן כדי להזכיר לנו שלא הגענו עדיין לרמה הזאת, התורה צוותה לכסות את הדם - כדי שנתבייש שאנחנו עדיין לא במדרגה הזאת.

אבל בהמה שאדם מגדל בחצר שלו - הוא מאכיל אותה ודואג לה, ולכן אין כזאת בושה באכילה שלה.

שבת שלום

יאיר:)

 והדרת פני זקן - שבת ״והדרת״

אחת המצוות בפרשת קדושים היא מפני שיבה תקום והדרת פני זקן(ויקרא פרק יט פסוק לב)ֿֿ

מתי בן אדם נקרא זקן ומתי הוא מגיע לשיבה? זה לא אותו דבר?

המשנה במסכת אבות פרק ה׳ משנה כא׳ אומרת ״….בן שבעים לשיבה….״

מה זה זקן?

מחלוקת!!

הגמרא בקידושין (דף לב עמוד ב) מביאה שני הסברים לזקן

1. בן אדם מבוגר, בא בשניםֿ.

2. תלמיד חכם. המילה זקן  מגיעה מהביטוי  ״זה קנה חכמה״. וראינו שנאמר ״אספה לי שבעים איש מזקני ישראל״ (במדבר פרק יא)

יש מחלוקת משולשת על מי הפסוק  והדרת פני זקן מדבר: 

1. תנא קמא אומר שהציווי הוא לכבד אדם מבוגר שהוא תלמיד חכם.

2. רבי יוסי הגלילי אומר שהציווי הוא לכבד כל תלמיד חכם גם אם הוא צעיר (״יניק וחכים״).

3. איסי בן יהודה אומר, ״כל שיבה במשמע״ כלומר צריך לכבד כל אדם מבוגר גם אם הוא לא תלמיד חכם. וחוץ מזה צריך לכבד גם תלמידי חכמים צעיריםֿ.

אז מה ההלכה?

הרמב״ם בהלכות תלמוד תורה פרק ו פוסק:

״כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואע"פ שאינו רבו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ,זקן זה שקנה חכמה״

״מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו … ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע.״

נראה שהרמב״ם פוסק כמו איסי בן יהודה.

שבת שלום

יאיר:)

ואהבת לרעך או את רעך?

בפרשת קדושים כתוב "ואהבת לרעך כמוך"  (פרק יט פסוק יח). רבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה". 

וידוע הסיפור על הלל הזקן שהגיע אליו גוי אחד ואמר לו שילמד אותו את כל התורה כולה על רגל אחת, והוא אמר לו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה"  (מסכת שבת לא עמוד א).

אבל בקריאת שמע ה' מצווה אותנו "ואהבת את ה' אלוקיך", אז למה לא נאמר בפסוק "ואהבת את רעך" ולא נאמר "ואהבת לרעך"?

כלומר, מה ההבדל בין "לאהוב את" לבין "לאהוב ל.."?

הרב אורי שרקי ממכון מאיר מסביר שלאהוב את מישהו, זה אומר שאתה מחבב אותו (YOU LIKE HIM). אבל אתה לא בהכרח דואג לו. (את ה' אנחנו צריכים לאהוב אבל אנחנו לא משפיעים עליו)

בשביל לאהוב למישהו, אתה לא חייב לחבב אותו, אבל אתה דואג לו ועושה בשבילו דברים כדי שיהיה לו טוב. 

הרמב"ן על הפסוק הזה אומר שהתורה לא ציוותה אותנו לחבב ולאהוב את כל האנשים בעולם. כי זה לא מעשי. ולכן כתוב "ואהבת לרעך" - אתה צריך לדאוג לרעך כמו שאתה דואג לעצמך. לפחות אל תעשה לו, מה ששנוא על עצמך…

שבת שלום

יאיר:)

עזאזל

כתוב בפרשה:

"ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"

התורה אומרת שביום הכיפורים לוקחים שני שעירים ומקריבים אחד לה' ואחד ״לעזאזל״. 

מי זה עזאזל ולמה מקריבים לו קרבן?

הגמרא ביומא (דף סז׳ עמוד ב׳) מביאה שתי דעות מה זה עזאזל:

1. "עז וקשה" כלומר ההר שממנו זורקים את השעיר צריך להיות צוק גבוה.

2. זה קרבן שבא לכפר על מעשה "עוזה ועזאל". מסביר רש״י: ״מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית פרק ו׳) -  כלומר הקרבן הזה מכפר על חטאי עריות״.

רש״י בפרשה מביא רק את הפירוש הראשון של הגמרא:

״הר עז וקשה, צוק גבוה…״ מסביר הרבי מלובביץ (בספר ״ביאורים לפירוש רש״י״) שרש״י בפרשה לא הביא את הפירוש השני כי הוא לא לפי הפשט. לעומת זאת בספר במדבר בפרשת שלח רש״י כן מזכיר את הפירוש השני כשהוא מסביר מי אלו ״בני הנפילים״ שאותם פגשו המרגלים בארץ ישראל, רש״י מסביר שאלו הבנים של אותם מלאכי חבלה.

האבן עזרא אצלנו כותב שהשעיר לעזאזל הוא ״סוד גדול שקשה להבין טעמו " ואם יכולת להבין הסוד, שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו". האבן עזרא לא מסביר את ה״סוד״ - אבל הרמב"ן מגלה את הסוד של ראב״ע ואומר שאם תקחו את הפסוק הראשון שמופיע בו עזאזל ״ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל״(פרק טז׳ פסוק ח׳) ותקראו שלושים ושלושה פסוקים, תגיעו לפסוק "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים".(פרק יז׳ פסוק ז׳). כלומר עזאזל זה סוג של שעיר שפירושו שד. הפירוש של הסוד הוא, שציווי התורה לשלוח את השעיר לעזאזל אינו מכוון למקום בשם עזאזל אלא דווקא לשר עזאזל שהוא המושל במקומות החורבן והשממה הנמצא במדבר. הרמב"ן מסביר שאין הכוונה שאנו מקריבים קורבן לשעיר אלא שאנו מקיימים את ציווי ה' שרצה שנשלח את הקורבן.

אז אנחנו מקריבים קרבן לשדים??? 

מסביר הרמב״ן שבשביל להדגיש שאנחנו לא עובדים לעזאזל - אלא רק עושים את רצון ה', צריך להעמיד את שני השעירים לפני ה' מפני ששניהם מוקדשים לעבודתו, וה' הוא הבוחר על ידי הגורל איזה משניהם עלינו לשלח למדבר .. הקב"ה אומר לישראל להביא שני שעירים - אחד בשבילו ואחד בשביל המלאך "המקטרג", בשביל שהוא יחשוב שגם הוא סועד מסעודתו של הקב"ה ואז הוא יקח את חלקו ולא יקטרג על ישראל. הרבינו בחיי מסביר את זה בצורה דומה: שליחת השעיר ל״שד״ דומה למי שמשליך פרוסה לכלב כדי שלא ינשך אותו - ולא למישהו שמכין אוכל במיוחד בשביל הכלב. 

בעברית של ימינו ״לך לעזאזל״ נהפך לקללה. מסופר שבאחד הימים הלך ביאליק ברחוב אלנבי עם ידידו י"ח רבניצקי והשניים שוחחו ביניהם, כדרכם, ביידיש.

זו היתה תקופה שבה היתה מלחמת השפות בעיצומה. אחד הלוחמים למען העברית, עקב אחרי השניים וכששמע שהם מדברים יידיש נזף בהם.

תגובת ביאליק לנזיפה היתה: "לך לעזאזל", בעברית כמובן.
אותו צעיר תבע את ביאליק לדין. ביאליק שלח את נציגו וצייד אותו במכתב בו קבע כי "לך לעזאזל" בשפה העברית איננה קללה אלא הצעה לטיול להר עזאזל במדבר יהודה. בבית המשפט ביאליק הסביר את המקום המדויק של הר עזאזל ופסק כי זהו מקום "די מכובד לטיול בשביל אותו האיש".

התובע חזר בו מתביעתו ופסק הדין קבע כי עליו לשאת בהוצאות המשפט בסך 180 פרוטות. (מתוך ״היגיון בשיגעון״, הטור המקוון של זאב גלילי. איגרות ביאליק, ד, עמ' נב).

שבת שלום

יאיר:)

בפרשה שלנו שלוש פאות🎵

פרשת קדושים מלאה במצוות (51). שלוש מצוות מדברות על פאה.

מצוות עשה להשאיר פאה בשדה:

וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃ (פרק יט' פסוק ט')

ושתי מצוות לא תעשה: איסור הקפת הראש והשחתת הזקן:

לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃ (פרק יט' פסוק כז').

יש שאלה ידועה של רבינו חננאל, למה בפאת הראש צריך להשאיר שתי פאות ובשדה רק פאה אחת??? הרי בשני הפסוקים כתוב "פאת" בלשון יחיד?

התשובה היא שבפאת הראש האיסור הוא להקיף את הראש - ומסביר ספר החינוך שהאיסור הוא "לגלח ולהשוות שיער הראש לאחורי אוזניו ופדחתו כמו שעושים עכו"ם" - כלומר אסור לעשות קרחת. אם מורידים אפילו פאה אחת, זה כבר יוצר חיבור בין שני החלקים של הראש ונחשב ל"הקפת הראש".  

אבל בשדה, המצווה היא להשאיר בשדה תבואה לעני ולא לקצור את כל השדה. ולכן מספיק להשאיר במקום אחד כמות תבואה בשביל שיחשב לפאה.

חכמים קבעו שהפאה צריכה להיות אחד משישים ומשאירים אותה בסוף השדה. תשאלו למה דווקא להשאיר בסוף השדה ולא בהתחלה/באמצע?

הילקוט מעם לועז מביא 4 טעמים:

1. מפני גזל של שאר העניים כלומר בעל השדה יתחיל לקצור הוא ינצל זמן שאין עניים ישאיר את הפאה שהוא צריך להשאיר ויזמין את קרוביו העניים שיקחו הם את הפאה.

2. כדי שלא יתבטלו עניים ממלאכתם - אם העניים לא יודעים מתי בעל הבית ישאיר פאה הם יצטרכו כל היום לעקוב אחריו ולחכות לו והם סתם מבזבזים את זמנם

3. מפני מראית עין - מי שעובר ליד השדה עלול לחשוד בבעל השדה שהוא לא מפריש פאה כי אין לה מקום קבוע לכן קבעו חכמים שהפאה תהיה בסוף השדה ואז כולם יודעים מה מקומה ולא יחשדו בו.

4. מפני הרמאים. אנחנו חוששים שבעל השדה כשהוא יתחיל לקצור את השדה יגיד לעניים שהוא מתכוון להשאיר את הפאה בסוף. וכשהוא יגיע לסוף השדה הוא יגיד לעניים שכבר נתן בהתחלה…

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". מאיזה גיל ניתן התואר: 

א. זיקנה

ב.שיבה

רמז:מסכת אבות פרק חמישי

תשובה:

לפי המשנה בפרקי אבות פרק חמישי משנה כא

"בן שישים לזקנה" - זה מגיל 60

"בן שבעים לשיבה" - זה מגיל 70(לומדים את זה כי דויד מת בגיל שבעים וכתוב "וימת בשיבה טובה" (דברי הימים א פרק כט׳ פסוק כח׳)

אבל בפסוק "והדרת פני זקן" להלכה מדובר באדם חכם וחשוב שגם כן נקרא "זקן" (כמו "זקני ישראל". ואמרו חכמים "זקן" = זה קנה חכמה).

חידה:

בפרשת קדושים יש שלוש פאות. מהם?

תשובה:

פרק יט פסוק ט "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט"

פרק יט פסוק כז "לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקנך"