"הונאת ממון"

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחנות חשמל , ופתאום רואים מולכם פלייסטיישן ברבע מהמחיר הרגיל -  לא תקנו???

אז לפני שאתם קונים חשוב שתדעו שאם הפער בין המחיר בחנות למחיר האמיתי של המוצר גדול משישית ("שתות") , זה נקרא "הונאת ממון" וזאת עבירה לקנות את זה. 

שתי עצות:

1. אם זה קורה לכם תפנו למוכר לברר שזה באמת המחיר.

2. תשאלו את הרב שלכם האם אפשר לקנות, ואל תסמכו על דבר התורה הזה.

המשנה (בבא מציעא דף נא עמוד א) אומרת "אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונאה" ומסבירה הגמרא שלומדים את זה מהפרשה שלנו שמדברת על מכירת קרקע "וכי תמכור ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו." (ויקרא פרק כה׳ פסוק יד׳). הפסוק מדבר גם על המוכר וגם על הקונה.

הפרשיה מדברת על אדם מישראל שמכר קרקע לאדם אחר, והקרקע חוזרת אליו כשמגיע היובל. הפסוק מיד אחר כך הוא "במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך.." - כלומר מדובר במכירת קרקע. והרי הדין הוא שאין הונאה בקרקעות?? אז למה לומדים מהפסוק את דין הונאה?

את השאלה הזאת שואל הרמב"ן. ועונה שתי תשובות שחולקות אחת על השניה:

1. באמת אין הונאה בקרקעות, והפסוק הזה לא מדבר על קרקעות אלא על "מטלטלין" -  שהרי נאמר "קנה מיד עמיתך" - חז"ל למדו שהאיסור מדבר רק על דברים שעוברים מ"יד ליד". וקרקע אי אפשר להזיז. ולכן מסביר הרמב"ן שהפסוק הבא , מדבר על עניין אחר שכשקונים שדה, המחיר צריך להיות לפי מספר השנים שנותרו עד היובל.

2. יש הונאה בקרקעות. ולפי הרמב"ן הפסוק מדבר גם על קרקע וגם על מטלטלין. ויש עבירה להונות בקרקע.

ומה שאומרים "אין הונאה בקרקעות" פירושו שהמכירה של הקרקע לא מתבטלת אם המחיר גבוה או נמוך, רק מכירה של  מטלטלין מתבטלת. 

וזה בגלל שקרקע קונים להרבה זמן ויש לה מחיר שיכול להשתנות לאורך הזמן. המחיר היום לא יהיה כמו המחיר עוד כמה שנים.

שבת שלום

יאיר:)

"בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ".

בפרשת בהר מסופר על אדם שמכר בית או שדה בארץ ישראל. כשמגיע היובל , האדם שקנה את השדה חייב להחזיר לבעל השדה הקודם את השדה.

לדוגמא ראובן מכר לשמעון את השדה, הגיע שנת היובל - שמעון צריך להחזיר לראובן את השדה.

נשאלת השאלה אם מישהו קנה שדה ואז אותו בן אדם שקיבל את השדה, מכר אותו למישהו אחר, למי חוזר הבית ביובל? 

לדוגמא שמעון מכר בית שהיה שייך למשפחה שלו מדורי דורות (המון שנים, עוד לפני היובל….) לראובן ואחר כך ראובן מכר ללוי. מי מקבל את הבית בשנת היובל? שמעון או ראובן?

והתשובה היא שמעון.

התורה מחלקת בין "שדה אחוזה", ל "שדה מקנה".

"שדה אחוזה" זו שדה שאותה אדם ירש מאבותיו, שקיבלו אותה כשחילקו את הארץ בימי יהושע בן נון.

"שדה מקנה" היא שדה שאדם קנה ממישהו אחר.

בשנת היובל השדות חוזרים לבעלים המקוריים שלהן או ליורשים שלו. ולכן במקרה שלנו אם השדה היתה "שדה אחוזה" של ראובן השדה תחזור אליו.

אדם לא אמור למכור את השדה שלו ולכן אם לא היה לו ברירה (היה חייב את הכסף) והוא מכר את השדה הוא יכול לפדות את השדה או לבקש מקרוב משפחה שלו שיגאל את השדה. במקרה וזה "שדה אחוזה" - הוא יכול אפילו להכריח את הקונה למכור לו חזרה. 

אבל התורה אמרה שאי אפשר לגאול את השדה מיד, אלא צריך לחכות לפחות שנתיים - בגלל:

1. שאנחנו רוצים שהמוכר יחשוב טוב טוב לפני שהוא מוכר שדה  וידע שהוא לא יכול ישר להתחרט.

2. שהתורה דואגת לקונה שיוכל לעבד את השדה ולהנות מהפירות שלה. לפחות שנתיים לפני שהמוכר יכול להתחרט.

שבת שלום

יאיר:)

שמיטה בהר סיני?

בתחילת פרשת בהר כתוב "וַידַבֵּר ה' אֶל־משֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֨אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָֽׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַֽה' " (מצוות השמיטה)

כולם מכירים את השאלה ״מה ענין שמיטה להר סיני?״ והתשובה שמביא רש״י מהמדרש, שהתורה באה ללמד אותנו שכמו שמצוות השמיטה נאמרה יחד עם כל הפרטים שלה בהר סיני - ככה כל המצוות כולם נאמרו למשה בסיני יחד עם כל הפרטים שלהם.

אבל רגע, מכל תרי״ג המצוות, למה התורה בחרה להשתמש דווקא במצוות שמיטה בתור דוגמא, הרי התורה יכלה לבחור מצווה אחרת - הקרבת קרבנות, לימוד תורה, או אפילו דיני טומאה וטהרה שמלאים בפרטים שניתנו כולם בסיני? האם יש משהו מיוחד במצוות השמיטה?

החתם סופר אומר שהתורה בחרה דווקא במצוות שמיטה, כי השמיטה מוכיחה שהתורה באמת ניתנה מהשמיים. הרי אם בן אדם כתב את התורה ולא הקדוש ברוך הוא, הוא לא היה ממציא מצווה כזאת שאומרת לאנשים לעזוב את כל מה שהם עושים, ולא להתפרנס שנה שלימה ו״הכל יהיה בסדר״. רק הקדוש ברוך הוא יכול להבטיח לנו שבאמת לא יקרה כלום בשנה השביעית ״וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים" (ויקרא כה כא). 

ולכן דווקא השמיטה באה ללמד אותנו על כל המצוות שנאמרו בהר סיני.

שבת שלום

יאיר:)

עמל התורה

הפרשה מדברת על הברכות שנקבל אם נשמור את מצוות ה' וגם על הקללות שיגיעו אם לא נשמור את מצוות ה'. 

כתוב בפסוק (ויקרא כו ג) "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" האבן עזרא לומד משלושת הפעלים שמופיעים בפסוק שמצווה ללמוד ללמד ולעשות.

רש"י על הפסוק אומר: בחוקותי תלכו: "שתהיו עמלים בתורה". כלומר יש מצווה, לא רק ללמוד מה המצוות שה' מצווה אותנו - אלא אנחנו צריכים להיות יגעים בלימוד התורה, וללמוד בעיון את הדברים.

אור החיים הקדוש אומר שה' קרא לעמל התורה "חוקה" (ולא מצווה) בגלל שיש ציווי ללמוד אפילו דברים שלמד אותם כבר הרבה פעמים, והם ידועים אצלו.  

הרב גיל דביר בספר "עיוני אי"ה" מביא שאלה ששאל אותו תלמיד שלו: אם יש מצווה להיות עמלים בתורה, ולהתאמץ בלימוד תורה - האם מותר להשתמש בגמרא מבוארת כמו שוטנשטיין או שטיינזלץ? 

הרב דביר מביא הסבר של הרב דוד פוקס שהעמל בתורה לא מתמקד בהבנה של הארמית, הניקוד והפיסוק של הגמרא - שבהם הגמרא המבוארת יכולה לעזור. "אלא המאמץ הוא במה שקרוי גמרא, היינו בחשיבה, בסברא, בהבנה.." ולכן השימוש בגמרא מבוארת לא פוגע בעמל התורה - ויכולה לעזור למי שצריך כדי להתמקד בשינון בסברא ובהבנת הדברים.

שבת שלום

יאיר:)

מה ענין עבודה זרה לעבד עברי?

בד"כ כשמגיעים לפרשת בהר הרבה שואלים מה ענין שמיטה להר סיני אז אנחנו לא שואלים מה ענין שמיטה בהר סיני אלא שואלים מה עניין עבודה זרה לעבד עברי?

נסביר:

בחלק האחרון של פרשת בהר מדובר על יהודי שנמכר לעבד. ואז הפרשה מסתיימת בפסוקים "לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה׳ אֱלֹקיכֶֽם׃ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ…" (ויקרא כו א-ב).

למה התורה מביאה את איסור עבודה זרה ושמירת שבת בסוף הפרשות של גאולת קרקעות, וגאולה של עבד שנמכר לגוי? מה הקשר בין שני העניינים האלה?

הדבר הזה היה כנראה קשה לרש״י ולכן הוא מביא את המדרש שמסביר שכל הפרשיות בפרשת בהר הם סוג של ״השתלשלות ארועים״. הפרשה מתחילה בציווי לשמור שמיטה. אבל אם אדם יש לו ״חמדת ממון״ והוא נחשד על השביעית, סופו למכור את המטלטלין שלו (ולכן כתוב "כי תמכרו"). אם לא חזר בו, בסוף ימכור את אחוזתו. עדיין לא חזר, מוכר את ביתו. לא חזר בו, לווה בריבית. ובסוף מוכר את עצמו ליהודי. וחלילה הסיפור יכול להיגמר בזה שאפילו מוכר עצמו לגוי. 

ולכן התורה מוסיפה ואומרת שאם היהודי נמכר לגוי, והוא רואה את האדון שלו עובד עבודה זרה, ״שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה, אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו - לכך נאמרו מקראות הללו״.

כלומר, הפסוקים של איסור עבודה זרה, ושמירת שבת, הם חלק מהפרשיה שמדברת על יהודי שנמכר לגוי. יהודי כזה צריך להיזהר יותר מאחרים באיסור עבודה זרה ושמירת השבת. 

ומהפרשה שלנו אנחנו לומדים שיש מצווה חשובה לגאול את היהודי מן הגויים.

שבת שלום

יאיר:)

סתירה בתורה ?

יש דבר כזה שנקרא ״קריאה אוטומטית״ כלומר המוח לבד משלים את מה שאתה רוצה לומר. נניח אם תהיה מילה עם שגיאת כתיב המוח יודע לתקן אותה בלי שתשימו 💙

ככה גם בפרשה שלנו, מי שיקרא את הפרשה לא ישים לב לסתירה בפסוקים. כתוב בפסוק ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.  ז) וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. " (ויקרא כו פסוק ו עד פסוק ח)

מי שיקרא את שלושת הפסוקים האלה ביחד לא יראה שיש טעות אבל אם נקרא אותם אחד אחד יש פה סתירה כי מצד אחד ה' אומר "ונתתי שלום בארץ…וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" אבל מצד שני " וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב" ?

איך אפשר שיהיה שלום, אבל מצד שני יהיו מלחמות וננצח בהם?

על השאלה הזאת עונים המפרשים ואומרים:

האבן עזרא אומר: ונתתי שלום בארץ כלומר שלום בינכם. זאת אומרת שה' אומר שיהיו מלחמות ואנחנו ננצח אותם "ורדפתם את אויבכם…״ אבל בינינו יהיה שלום ולא יהיו מריבות בתוך עם ישראל.

אור החיים הקדוש שואל את השאלה הזאת, ומתרץ שההבטחה של ה׳ היא שנשב לבטח בארץ ישראל. ולא יהיו מלחמות בארץ ישראל. אבל עדיין יהיו אויבים לעם ישראל - לא אויב שירצה להילחם בנו, אלא אויבים של הקב״ה, שהם אויבים של עם ישראל - ובהם עם ישראל יצא וילחם בארצם.

שנזכה לשלום אמיתי ומלא, שבו לא יהיו מלחמות בכלל - ויתקיים הפסוק ״וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃״ (ישעיהו פרק ב׳ פסוק ד׳).

שבת שלום

יאיר:)

הידעת ?

האם אומרים חָזָק חָזָק וְנְתחַזֵּק אוֹ חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק? ז בצירה או ז בפתח?

זה לא באמת משנה. שני הצירופים בסדר.

אבל יש שמקפידים לאמר דווקא  "וְנִתְחַזַּק" בפתח, בגלל הפסוק "חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹקינוּ וַֽה׳ יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו" (ש״ב י׳ יב׳).

חידה:

בפרשת השבוע קוראים על שמיטה ויובל. מתי היתה השמיטה הראשונה ומתי היה היובל הראשון?

רמז: הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י׳ הלכה ב׳

תשובה:

 בנ"י הגיעו לארץ בשנת 2488 לבריאת העולם(ב'תפח)

כיוון שלקח לעם ישראל שבע שנים לכבוש את הארץ

ועוד שבע שנים כדי לחלק אותה לנחלות.

הספירה של שמיטה ויובל התחילה רק ב2502 לבריאת העולם כך שלפי זה השמיטה הראשונה היתה 21 שנה מיום שהגיעו ארצה(2509) והיובל חל

64 שנים לאחר שהגיעו לארץ ישראל. שנת 2566 לבריאת העולם.

חידה:

הגמרא במגילה אומרת שאת הקללות שבפרשה שלנו צריך עולה אחד לקרוא - ולא לעשות הפסקה באמצע. מי קבע את את החלוקה ל"קרואים" (ראשון, שני עד שביעי ומפטיר) שמופיעה אצלינו בחומשים?

תשובה:

לפי ממצאים של אילנה קנצלבוגן חוקרת מהספריה הלאומית שבדקה המון כתבי יד, החלוקה המקובלת היום נקבעה לפני כשלוש מאות שנה על ידי חזנים או קוראים בתורה והתקבלה על ידי בתי הדפוס מהתקופה ההיא והלאה. (בגלל שלפני התקופה הזאת היו המון חלוקות, היא מסיקה שזה לא משהו שנקבע על ידי עזרא הסופר או הגאונים).