בפרשה מסופר שהקב"ה בחר בבצלאל לנהל את מלאכת בניית המשכן.
הגמרא במסכת ברכות נ"ה עמוד א' מספרת איך נבחר בצלאל:
"ויאמר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו' אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור שנאמר (שמות לה, ל) ״ראו קרא ה' בשם בצלאל״ אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן"
כשהקב"ה בחר בבצלאל הוא שאל אם זה מקובל על משה ומשה ענה שכן (מודגש) ואז הקב"ה אמר למשה להגיד לישראל והם ענו גם כן שמקובל עליהם (מודגש בקו).
שימו לב שבצלאל היה רק בן 13 ! (הוא היה הנין של מרים וכלב בן יפונה (משבט יהודה) והנכד של חור שלא הסכים לעשות עגל ונהרג).
יש שלושה הסברים למה עם ישראל צריכים להסכים לבחירת בצלאל (פרנס = מנהיג)
ההסבר הראשון (החת"ם סופר) אומר שעמ"י שהמשכן בא לכפר על חטא העגל, ולכן בצלאל שאחראי על הבניה הוא שליח ציבור של ישראל. ולא ממנים שליח ציבור שלא מקובל על הציבור ולכן בני ישראל היו צריכים להסכים למינוי.
ההסבר השני (ספר יד דוד) שהקב"ה בחר בבצלאל והוא רצה לערב את ישראל בבחירה "כדי שיהיה חביב עליהם ולא יאמרו אם ברצוננו תליא לא היינו בוחרים בו"
ההסבר השלישי (בספר משנה שכיר של ר' יששכר שלמה טייכטל בעל אם הבנים שמחה שנהרג בשואה) מסביר שהמינוי של המנהיג (פרנס) צריך להיות החלטה של העם. ולכן הקב"ה "המליץ" לבנ"י לבחור את בצלאל, וכשהם אמרו שהם רוצים הקב"ה בחר בבצלאל כמנהיג.
שבת שלום
יאיר:)
בתחילת פרשת ויקהל אנחנו קוראים שהנשיאים הביאו את "אבני השהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן" (לה כז)
שאלתם את עצמכם פעם מה הקשר בין אבנים למילואים, האם האבנים עושות מילואים כל שנה???
כדי לענות על שאלה זו נבדוק מה פירוש המילה "מילואים" בשני מקומות בפרשות של ספר שמות.
מקור ראשון: בואו נחזור לפרשת תרומה (פרק כה' פסוק ז').
בציווי של הדברים שצריך להביא בשביל לבנות את המשכן, מופיע פסוק דומה לפסוק שלנו. "אבני שהם ואבני מלאים לאפוד ולחושן".
רש"י אומר: "מלאים עַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לָהֶם בַּזָּהָב מוֹשָׁב כְּמִין גֻּמָּא, וְנוֹתְנִין הָאֶבֶן שָׁם לְמַלֹּאות הַגֻּמָּא, קְרוּיִים אַבְנֵי מִלּוּאִים…". זאת אומרת, לפי רש"י מילואים מלשון "מלא" כלומר האבן ממלאת את החור הריק.
גם אונקלוס סובר כמו רש"י ומתרגם "…וְאַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא, לְשַׁקָּעָא בְּאֵיפוֹדָא, וּבְחֻשְׁנָא"
הרמב"ן לא מקבל את הדעה של רש"י ומסביר שאבני המילואים פרושו אבנים מושלמות שלא צריך לסתת אותם. כלומר לפי הרמב"ן מילואים פרושו "שלמות".
מקור שני: בפרשת תצווה ה' אומר למשה להלביש את אהרון ובניו את בגדי הכהונה. ואחרי שמשה ילביש אותם את בגדי הכהונה, "וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו" (פרק כט' פסוק ט').
השפתי חכמים מסביר ש"מילוי ידים" הוא חינוך. כלומר, הפירוש של מילואים הוא לאמן ולחנך.
אז מה למדנו?
יש כמה פירושים למילה "מילואים". לפי רש"י הכוונה להשלמה של מקום חסר. לפי הרמב"ן הכוונה לדבר מושלם. ולפי השפתי חכמים הפירוש הוא לחנך ולאמן.
ולמה לשירות מילואים בצבא קוראים "מילואים"? מצאנו באינטרנט הסבר שבעצם הכוונה הראשונית הייתה לקרוא לחיילים האלו "רזרבה" כמו שבצבא הבריטי קראו להם (RESERVE) אבל בן גוריון החליט לקרוא להם "פלוגות עמ"ל" - ראשי תיבות של "עתודות מילואים". אבל השם הזה היה ארוך מידי, ולכן אנשים קיצרו את זה ל"מילואים".
שבת שלום
יאיר:)
כשאומרים שמשהו הוא "יוצא מהכלל", מתכוונים שזה משהו מיוחד שלא דומה לאחרים.
אחת המידות שהתורה נדרשת בהן היא "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא"
מה הכוונה? ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
שאלות טובות. והתשובה היאא:::
הפרשה שלנו מספרת שמשה מקהיל ("ויקהל") את בנ"י ומספר להם על הציווי של ה' לבנות את המשכן. אבל בפתיחת הדברים משה מזכיר לבנ"י את הצווי של ה' - לא לעשות מלאכה בשבת - ואפילו בנית המשכן, לא דוחה את השבת.
כתוב בפסוקים:
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'. כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת."
משה אומר את הכלל שיש מלאכות שאסור לעשות בשבת. (ואנחנו יודעים שיש ל"ט מלאכות האסורות) ומיד אחר כך הפסוק מביא מלאכה אחת שאסורה - "לא תבערו אש".
כלומר יש לנו כלל - לא לעשות ל"ט מלאכות בשבת. ומקרה אחד פרטי, לא להדליק אש, שהוא יוצא מהכלל.
אז למה התורה כתבה רק את המלאכה הזו ולא פירטה את כל ל"ט המלאכות שאסורות?? זה בא ללמד אותנו משהו.
הגמרא במסכת שבת (דף ע ע"א) מביאה מחלוקת של ר' נתן ור' יוסי.
ר' יוסי סובר הבערה "ללאו יצאת" - כלומר הבערה היא מלאכה קלה יותר מהמלאכות האחרות - ולכן האיסור שלה הוא רק איסור לאו, שהעונש עליו הוא מלקות - אבל שאר המלאכות הן חמורות יותר והעונש עליהן הוא מוות בסקילה.
אבל ר' נתן סובר שהבערת אש היא כמו כל שאר ל"ח המלאכות, והפסוק "לחלק יצאת". כלומר מלאכת הבערת אש יצאה מן הכלל, כדי ללמד על כל הכלל.
ר' נתן מסביר שאם מישהו חילל שבת, ועשה כמה מלאכות, לדוגמא, הוא טחן קמח וגם אפה מהקמח עוגה. הוא עשה כמה עבירות שונות ולא רק עבירה אחת של חילול שבת.
ולכן הוא יצטרך להביא כמה קרבנות חטאת ולא רק קרבן אחד.
כלומר הדוגמא שיצאה מהכלל באה ללמד משהו על כל הדברים שבכלל.
ולמה דווקא המלאכה הזאת יצאה מן הכלל? כיוון שהדלקת אש היא דבר חדש שאדם יוצר - ולכן היא המדגימה ביותר את איסור "מלאכת מחשבת" - שאלה מלאכות יצירה האסורות בשבת.
כלומר ראינו שהתורה מציינת בפירוש את מלאכת הבערת אש, כדי ללמד אותנו משהו. לפי ר' יוסי זה בא ללמד שהבערת אש חמורה פחות. ולפי ר' נתן זה בא ללמד שכל מלאכה היא חשובה בפני עצמה.
המפרשים בפרשה שלנו מביאים סיבות נוספת שהתורה כתבה דווקא את האיסור להבעיר אש בשבת.
דעת זקנים מבעלי התוספות אומרים שהתורה הזהירה במיוחד על מלאכת הדלקת אש, כי המלאכה הזאת לא נראית כל כך כמו מלאכה קשה, ואנשים עלולים לזלזל בזה ולומר שזה לא אסור.
הרמב״ן והרשב״ם אומרים שהתורה הדגישה את האיסור לבשל בשבת בגלל שביו״ט כן מותר לבשל אוכל נפש - ואנשים עלולים לומר שאם ביום טוב מותר אז גם בשבת מותר.
שבת שלום
יאיר:)
פרשת פקודי מסיימת את ספר שמות ואת התיאור של בנית המשכן. למדנו שספר שמות הוא "ספר הגאולה" (הקדמת הרמב"ן לספר שמות).
ונשאלת השאלה, למה נכתב המשכן בספר שמות ולא בספר ויקרא? הרי ספר ויקרא הוא ספר "תורת כהנים" שמתעסק בענייני קורבנות, הכהנים ושאר עניינים שקשורים למשכן ? (היום השמיני, צרעת מצורעים וכו')
הרב יונתן זקס ז"ל מסביר שבנית המשכן הוא חלק חשוב מהיצירה של עם ישראל. וההפיכה שלהם משבטים, לעם. ולכן סיפור בנית המשכן שייך לספר שמות, ספר הגאולה.
נסביר: ספר שמות מתחיל בדברים שקרו לבני ישראל כ"מקבלים סבילים" - קרו להם ניסים בלי שהם יצטרכו לפעול, ולכן התגובה שלהם כשהיה קצת קשה, היא תלונות למשה ואהרון.
כאשר בנ"י עושים משהו בצורה פעילה ובונים משהו ביחד, זה הופך אותם לעם. הרב זקס אומר "אנחנו משתנים לא על ידי מה שה' עושה לנו, אלא על ידי מה שאנחנו עושים למענו"
שבת שלום
יאיר:)
הפרשיות האחרונות עוסקות בבנית המשכן.התיאור של כלי המשכן, המבנה שלו והחומרים שממנו הם עשויים מופיעים בפירוט רב. אבל בתוך כל הרשימה הזאת לא מפורט מה הם בגדי השרד.
בפסוקים בגדי השרד מופיעים ביחד עם בגדי הכהונה ולכן הפשט נראה שזה כינוי לבגדי כהונה. בפרשה שלנו מופיע: "את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן" (פרק לה' פסוק יט') ופסוקים דומים מופיעים בפרשת כי תשא ובפרשת פקודי.
רש"י (פרק לא פסוק י) מסביר שבגדי השרד זה לא בגדי הכהונה, כי אחרת יש כפילות בפסוק. שהרי כתוב "ואת בגדי השרד ואת בגדי הקודש לאהרן הכהן…" ולכן הוא מסביר שבגדי השרד הם בגדי התכלת ובגדי הארגמן שאיתם היו מכסים את כלי המשכן כשבני ישראל היו נוסעים. כלומר, לפי רש"י בגדי השרד = כיסוי לכלי המשכן.
רש"י מביא שני פירושים ל"בגדי שרד":
מלשון "שירות" (האות "ד" והאות "ת" מתחלפים)
סרד בארמית פירושו "קלוע" - הבגדים האלו היו ארוגים במחט ועשויים נקבים.
גם האבן עזרא מסביר שמדובר ב"בגדי הנסיעה" שיכסו בהם את הכלים והוא מפרש את המילה שרד מלשון "השרדות" ושמירה.
החזקוני מסביר שמדובר בכיסויי הכלים. והם נקראים ״בגדי השרד״ מלשון ״שריד ופליט״, בגלל שהכלים הללו נעשו מהשאריות של הבדים שמהם עשו את המשכן.
הרמב"ן מקשה על רש״י, ועל הפירוש שמדובר בבגדי המסע, שהרי לא כתוב איך צריך לעשות את בגדי השרד. כלומר, על כל כלי יש תיאור מפורט מה האורך שלו, מה הרוחב שלו, ממה הוא עשוי - ולמה צריך לעשות אותו. ורק על בגדי השרד לא כתוב כלום??
ולכן מסביר הרמב״ן ש"בגדי השרד" הם בגדי הכהן הגדול, שקראנו עליהם בפירוט פרשת תצווה. הרמב״ן מביא הוכחה לשיטתו מהגמרא במסכת יומא (דף עב׳ עמוד א׳) שאומרת ״ואמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקודש, אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל (סגי נהור) שריד ופליט״. לפי הגמרא ברור שבגדי השרד הם בגדי כהונה.
אבל רגע לפי הרמבן קשה, שהרי יש כפילות בפסוק בין בגדי השרד ובגדי הקדש? הרמב״ן מיישב את הקושי הזה ואומר שבגדי השרד הם הבגדים של הכהן הגדול. הבגדים האלה הם מדים יצוגיים שרק הכהן הגדול לובש. ואילו בגדי כהונה לובשים כל הכהנים. אפשר לאמר שלפי הרמב״ן הפירוש של ״בגדי שרד״ הוא ״מדים רשמיים״, כמו שמקובל בימינו בעברית.
לסיכום, יש מחלוקת בין הפרשנים מה זה ״בגדי השרד״. פירוש אחד אומר שמדובר בכיסויים של כלי המשכן (ואין פירוט מדויק איך לעשות אותם) והפירוש השני מסביר שמדובר בבגדים יחודיים של הכהן הגדול.
ראינו גם פירושים שונים למילה ״שרד״: מלשון הישרדות ושמירה, לשון ״קלוע״ או לשון ״שארית״.
שבת שלום
יאיר:)
פרשת פקודי וחומש שמות מסתיימים בנקודה שמשה לא יכול להיכנס למשכן בגלל שה׳ השרה שכינתו שם. כתוב בפסוק:
"וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃" (פרק מ׳ פסוק לה׳).
מסביר הרב נבנצל (בספר שיחות לפרשת השבוע, חומש שמות) שהתורה מסיימת דווקא בעניין הזה כדי ללמד אותנו שבסוף ספר הגאולה, ״בני ישראל שבו למעלת אבותם״ - ועכשיו השכינה שורה בבני ישראל כמו ששרתה עם האבות. בזה שיש מקום שאפילו אדם גדול כמו משה רבינו לא יכול להכנס אליו, זה מראה את קדושת המקום.
הפסוק אומר שמשה לא יכול להכנס למשכן בגלל הענן. המפרשים שואלים:
למה כתוב שמשה לא יכול להיכנס למשכן, הרי בהר סיני ראינו שמשה נכנס למקום שבו השכינה נמצאת, בתוך הענן. שמה נאמר "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (פרק כ פסוק יח)?
האברבנאל מביא פירוש ״שאנשים אומרים״. לפי הפירוש הזה יש הבדל בין אוהל מועד, למשכן
אוהל מועד - זה האוהל של משה ("וּמשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ | מִח֣וּץ לַמַּֽחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַמַּֽחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד…")
המשכן - זה המשכן שבנה בצלאל, ומשה רבינו הקים בימי המילואים.
לפי הפירוש הזה, אחרי שמשה מעביר את הארון עם לוחות הברית מהאוהל שלו - אוהל מועד - אל המשכן, אז השכינה עוברת למלא את המשכן, ועל האוהל של משה נשאר הענן כדי להראות שזה עדיין מקום קדוש. ההסבר של הפסוק הוא שמשה לא נכנס לאוהל שלו, אלא רוצה להכנס למשכן ששמה נמצאת השכינה.
אבל האברבנאל אומר שהפירוש הזה לא נכון כי תמיד הענן וכבוד השם נמצאים ביחד. וגם בהמשך נאמר ״ובהעלות הענן מעל המשכן וגו׳..״ (פרק מ׳ פסוק לו׳) ו״כי ענן ה׳ על המשכן יומם..״ (פסוק לח׳) רואים מפסוקים אלו שהענן היה על המשכן עצמו.
ולכן מסביר האברבאנל שהענן וכבוד ה׳ מלאו את המשכן ביום השמיני של ימי המילואים, ואז אפילו משה רבינו לא יכול להכנס למשכן - עד שה׳ קרא למשה, ומאז משה נכנס בכל זמן שרצה. וזה הקישור לתחילת הפרשה הבאה: ״ויקרא ה׳ אל משה״ (ויקרא פרק א׳ פסוק א׳).
רש״י מסביר גם הוא שמשה לא יכול להכנס למשכן בגלל שהשכינה היתה שם. אבל כשהענן הסתלק, יכל משה להיכנס.
שבת שלום
יאיר:)
יום הפטירה של רש״י הוא ה׳ באדר שחל השבוע. למרות שמקובל להגיד שרש״י זה ראשי תיבות של ״רבי שלמה יצחקי״, שמו המלא היה רבי ״שלמה ירחי״. והכינוי רש״י יש לו עוד כמה פירושים, תלמודיו קראו לו ״רבינו שיחיה״. או ״רבם של ישראל״.
בספר שמות יש אלף מאתים ותשע פסוקים - סימן אר"ט (א׳ אלפים ועוד ר"ט פסוקים).
מה היה הגובה של משה? ואיך זה קשור לפרשת פקודי?
(רמז:שבת דף צב' עמוד א' וגם מסכת בכורות דף מד עמוד א')
משה רבנו (ובכלל, שבט לוי) היה בגובה של עשר אמות (שלפי הדעות זה נע בין 2.5-4.5 מטר!!!)
הקשר לפרשת פקודי הוא, שהגובה של משה נלמד מהפסוקים של אורכי הקרשים שהביאו למשכן. כתוב "ויפרוש את האהל על המשכן" ואמר רב: משה רבינו פרשו - מכאן אתה למד גובהן של לויים. (משה פרס את האוהל לבד!!! ולכן היה צריך להיות גבוה מאוד)