ברית מילה בשבת 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר ברית מילה לפרשת תזריע אז תדעו שכן יש קשר.

בפרשת תזריע מסופר על אישה שילדה בן, התורה אומרת שהיא טמאה למשך שבוע וצריכים למול את התינוק ביום השמיני.

הפסוק אומר:"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (פרק יב פסוק ג)

מצוות ברית מילה נלמדה בפרשת לך לך חכמים שואלים למה לחזור ולאמר שוב שצריכים לימול את התינוק הם מסבירים שהפסוק שלנו מוסיף שאם היום השמיני חל להיות בשבת אפילו אז צריכים למול את התינוק והברית דוחה את השבת.

ובעל הטורים מביא רמז הזה שהפסוק ויכולו ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם") אם תשימו 💙 זה אותו מספר אותיות ומספר מילים כמו "וביום השמיני ימול בשר ערלתו"- עשרים ושלוש אותיות וחמש מילים.

שבת שלום

יאיר:)

מה עניין מילה לטומאה? 

בדבר תורה למעלה שאלנו, למה חזרה התורה על מצוות מילה בפרשת תזריע אחרי שכבר אברהם אבינו נצטווה עליה? (הרי ספר החינוך לומד את מצוות ברית מילה בפרשת לך לך) ואמרנו שהתורה חוזרת על הציווי כדי ללמד שברית מילה דוחה את השבת.

אבל למה אי אפשר היה לכתוב שמילה דוחה את השבת כבר בפרשת לך לך? מה מיוחד בפרשת תזריע?

את השאלה הזאת שואל אור החיים הקדוש. הוא עונה שהדין שברית מילה דוחה שבת, לא נאמר לאברהם אבינו, בגלל שאברהם אבינו לא נצטווה על השבת, אבל שמר אותה ללא ציווי. ולכן גם אם אברהם אבינו היה מצווה למול בשבת,היינו אומרים שזה בגלל שהוא לא מצווה על השבת. אבל מי שמצווה לשמור שבת, לא יכול למול בשבת.

נחמה ליבוביץ מביאה את השאלה של ה"תולדות יצחק" ששואל את השאלה הזאת בצורה קצת אחרת. הוא שואל, אם התורה חוזרת על מצוות מילה, "אין כאן מקומו" - ברית מילה קדוש וטהור - מי הכניסו בין הטומאה? (הוא אומר "ומי נתן כהן בבית הקברות"?)

כלומר, למה חזרה התורה על מצוות מילה דווקא בפרשת תזריע, הרי הפרשה הזאת והפרשה הבאה מדברות על טומאות ונגעים?

התשובה שלו היא שהאדם נברא כדי לעבוד את ה'. ולכן בתחילת הפרשה כשהתורה מתארת את דיני אישה יולדת, ואומרת "וילדה זכר", היא מצמידה לזה את הפסוק "וביום השמיני ימול " - שזו המצווה הראשונה שנעשית בתינוק לאחר הלידה. כדי להדגיש לנו שלא סתם נולד תינוק, אלא "להודיע לנו שלא נשלחנו לזה העולם אלא לעבוד את ה'".

שנזכה לשמחות רבות! 

שבת שלום

יאיר:)

כ' הדמיון - בצרעת וביציאת מצרים

כשאדם מזהה שיש לו נגע בבית הוא בא לכהן ואומר "כנגע נראה לי בבית". רש"י אומר אפילו תלמיד חכם שיודע שזה בטוח נגע - לא יפסוק דבר ברור, ולא יאמר נגע נראה לי אלא כנגע (כ' הדמיון).

משהוא פה לא מסתדר. למה אנחנו חוששים שתלמיד חכם יגיד שזה צרעת? אנחנו מפחדים שהוא יטמא את הבית? הרי בשביל שהבית יהיה טמא צריך שהכהן יגיד שהבית טמא. כלומר רק אחרי שהכהן מוציא מפיו  שזה צרעת - הבית נטמא, ועד אז זה לא צרעת. אז למה אסור לתלמיד חכם להגיד שזה נגע???

את השאלה הזאת שואל ר' אליהו מזרחי (הרא"ם) על רש"י.

הרא"ם מסביר שכ' הדמיון בפסוק, בא ללמד אותנו דרך ארץ, שאפילו תלמיד חכם שיודע שזה נגע, שירגיל עצמו לומר "איני יודע". שהרי רק הכהן מוסמך להחליט שזה צרעת.

השבת היא שבת הגדול, השבת שלפני ליל הסדר, היום שבו גאל ה' את ישראל בדיוק בחצות הלילה. אם, זה היה בדיוק בחצות,אז למה משה אמר לבני ישראל "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (שמות יא, ד)? בדיוק חצות או בערך חצות?

בא נראה, במילה "כחצות"  הכ"ף היא כ"ף הדמיון ("הוא מתנהל כמלך המשרד"), כ"ף השיעור ("כעשרה אנשים נמצאים עכשיו על השולחן") או כ"ף שמופיעה ב"כש" ("כשתגיע נתחיל")?

אחת הדעות בגמרא בברכות (דף ג' עמוד ב') אומרת שמשה רבינו ידע בדיוק מתי חצות הלילה. אבל אמר בכוונה "כחצות" ולא "בחצות". משה רבינו השתמש ב"כ' השיעור" כי ידע שהמצרים לא יודעים בדיוק מתי חצות והשעון שלהם יכול לזייף, וכדי שהם לא יגידו שמשה שיקר, הוא שינה ואמר "כחצות" כלומר "בערך בחצות".

לסיכום אנחנו לומדים "דרך ארץ" מהתוספת של האות "כ" גם בפרשת השבוע פרשת מצורע וגם בסיפור יציאת מצרים. ואנחנו צריכים להיות זהירים בדיבור כדי שלא יצא דבר טעות או שיגידו שאמרנו שקר.

שבת שלום

יאיר:)

צרעת

בפרשות השבוע אנחנו לומדים על סוגי הצרעת. יש שלושה סוגים של צרעת:

• צרעת באדם

• צרעת הבגדים

• צרעת הבתים (מחלוקת אם היתה ולא תהיה, או שהיא יכולה להיות. ראו חידה למטה).

בכל סוגי הצרעת, הכהן ולא הרופא הוא זה שקובע אם מדובר בצרעת או לא. בנגעי אדם (צרעת הגוף) יש מצב שהכהן ישר אומר שהאדם טמא (מצורע מוחלט), ויש מצב שהכהן שולח את האדם להסגר לשבוע (מצורע מוסגר) ואחרי שבוע, הכהן בודק שוב ומחליט אם האדם טמא או טהור.

המשנה במגילה (פרק א משנה ז) אומרת ש״אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא שהמוחלט חייב בפריעה (קריעת בגדיו) ובפרימה (גידול שערו)״ כלומר שניהם יוצאים מחוץ למחנה והם טמאים.

בצרעת הבגד הכהן תמיד מסגיר את הבגד לשבוע ורק אחר כך יחליט אם מדובר בנגע צרעת.

נקשה: למה בצרעת הגוף הכהן יכול להגיד לך שני דברים: טמא או מוסגר. אבל בצרעת הבגדים לכהן יש אופציה אחת והיא ״מוסגר״? נראה מוזר, התורה מרחמת על הבגדים יותר מאשר על האדם? שהרי הבגדים לא יכולים להיות טמאים בלי להיות בהסגרה, ובן אדם יכול להיות ישר טמא?

את השאלה הזאת שואל אור החיים הקדוש. הוא מסביר שהצרעת באה כדי שאדם יחזור בתשובה. ולכן אם הבגד היה ישר נטמא ללא הסגרה,האדם היה צריך לשרוף אותו מיד (או לגזור את האיזור הנגוע). והאדם לא היה יכול לחזור בתשובה. ולכן נותנים לאדם זמן כדי לחזור בתשובה כשהבגד ״מוסגר״ - ואז הצרעת תיעלם. 

אבל בנגעי גוף, גם אם האדם ישר נטמא ללא הסגר, הוא יוצא מחוץ למחנה ויכול לחשוב על החטא ולחזור בתשובה. - ומזה לומד האור החיים ש״ישרים דרכי ה׳״.

שבת שלום

יאיר:)

צרעת ודין ״מוסר״.

תארו לעצמכם שאתם מסתובבים ברחוב בערך בשנת התש"ף (בתחילת הקורונה) ואתם שומעים לידכם מישהו משתעל ונראה שהוא לא מרגיש כל כך טוב. האם תדווחו למשרד הבריאות שהוא מפר את הבידוד?

אדם כזה שמלשין לרשויות נקרא בהלכה ״מוסר״. כלומר אדם ש"מוסר" את חברו לרשות, והרשות כנראה תעניש אותו.

היתה מחלוקת בתקופת הקורונה האם אדם שמלשין על אדם חולה נקרא מוסר? ונפסק שאדם כזה לא נקרא מוסר משום שהוא מציל אנשים בכך שמלשין על אותו אדם וגורם למשרד הבריאות לבודד את האדם שלא ידביק אחרים.

איך זה קשור לפרשה שלנו?

כתוב בפסוק:

"אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃"

אומר האבן עזרא

"והובא - ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא" כלומר לפי האבן עזרא, מותר ואפילו צריך ל"הלשין" על מישהו שיש לו סימני צרעת - ולהכריח אותו לבוא אל הכהן.

הרב שולם רוזנבליט בספר ״דברי שלום ואמת״ אומר שהאבן עזרא הוא דעה ייחודית, שהולך לפי שיטתו שהצרעת היא מחלה מדבקת. הוא מוכיח את זה מהמשך הפרשה שם כתוב שהמצורע ״על שפם יעטה״ (פרק יג׳ פסוק מה׳) ומסביר האבן עזרא שהמצורע מכסה את פיו ושפמו בבגד ״כדי שלא יזיק ברוח פיו״. אם ניזכר בקורונה - אז גם המצורע צריך ללבוש מסכה. 

שבת שלום

יאיר:)

עוף וציפור

מכירים את המשפט ״כל ריבוע הוא מלבן אבל לא כל מלבן הוא ריבוע״? (או ״כל פיל הוא יונק אבל לא כל יונק הוא פיל״)  

אז כל ציפור היא עוף, וכל עוף הוא ציפור? תלוי את מי שואלים.

בפרשה שלנו מסופר על המצורע שרוצה להיטהר. התורה אומרת ״וצוה לכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב״ (פרק יד׳ פסוק ד׳).

אומר האבן עזרא: ״כל עוף יקרא ציפור, והנה יקח כל עוף שימצא״. כלומר לפי האבן עזרא ״עוף״ ו״ציפור״ אלו מילים נרדפות.

החזקוני מביא את הספרי שאומר: ״אמר רבי יצחק, עוף טהור נקרא ״עוף״ ונקרא ״ציפור״. והטמא נקרא ״עוף״ בלבד. 

כלומר יש הבדל בין ציפורים לעופות. לפי הספרי, אפשר לאמר שכל ציפור היא עוף אבל לא כל עוף הוא ציפור. (לדוגמא נשר הוא עוף אבל לא ציפור, כי הוא עוף טמא).  

רש״י מביא את הלימוד בגמרא (מסכת חולין) ״טהורות: פרט לעוף טמא, לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטיט - פיטפוטי דברים. לכן הוזקקו לטהרות ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול״.

ננסה לדייק ברש״י:

לפי רש״י הפסוק ממעט שהמצורע לא מביא ״ציפורים טמאות״. כלומר יש ציפורים שהם עופות טמאים - שאותם הפסוק ממעט. 

אבל רש״י הכיר את מה שכתוב בספרי שהבאנו - אז מה המיעוט של הפסוק? מסביר השפתי חכמים את דברי רש״י בצורה הבאה:

הפסוק אמר שהמצורע מביא ״ציפור״ שזה עוף שמצפצפת. אבל בגלל שיש גם עופות טמאים שמצפצפים, צריך את המיעוט של ״טהורות״, לאמר שהמצורע מביא ציפור מצפצפת שהיא טהורה ולא טמאה.

לפי השפתי חכמים (וגם אחד הפירושים ברמב״ן) ציפור זה עוף שמצפצף, שבדרך כלל זה עוף קטן. 

לסיכום, ראינו כמה דעות מה ההבדל בין עוף לציפור. 

לפי האבן עזרא, זה מילים נרדפות. 

לפי החזקוני, ציפור זה קבוצה של עופות, שהם עופות טהורים.

לפי רש״י (בפירוש השפתי חכמים) והרמב״ן, ציפורים אלו עופות קטנים, שהן מצפצפות - גם עופות טהורים, וגם עופות טמאים. 

שבת שלום

יאיר:)

הידעת?

בתנ״ך מסופר על תשעה אנשים שהיו מצורעים. שמונה יהודים וגוי אחד. משה רבינו, מרים, נעמן שר צבא מלך ארם (הגוי) , גיחזי ושלושת בניו (ארבעת המצורעים בשער העיר שומרון) ועוזיהו המלך.

 חידה:

מה משותף למשה, מרים, נאמן, גיחזי ושלושת בניו? 

תשובה:

שבעתם (משה מרים נעמן גיחזי ושלושת בניו) היו מצורעים

משה - רק לרגע כשה' נתן לו את האותות. 

מרים - כשדיברה לשון הרע על משה.

נעמן - היה שר הצבא של מואב ובא להירפא מהצרעת אצל אלישע הנביא

גיחזי ושלושת בניו - הגמרא אומרת שהם היו ארבעת המצורעים מההפטרה של שבוע שעבר. (גיחזי נענש בצרעת כי לקח מתנות מנעמן "בשביל אלישע" אפילו שאלישע לא הסכים לקחת מתנות מנעמן).

חידה:

מה משותף למצוות הפסח ומצוות ברית מילה שמופיע בפרשת תזריע?

תשובה:

 לפי המכילתא (מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא בֹּא פָּרָשָׁה ה) שתי המצוות הללו, קשורות בדמים, הקב"ה נתן לישראל את שתי המצוות האלו כדי שיהיו להם זכויות ויגאלו.

"נָתַן לָהֶם הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָם כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְחֶזְקֵאל טז,ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!"

חידה:

בפרשת מצורע קוראים על צרעת הבית. מה משותף לצרעת הבתים, עיר הנדחת ובן סורר ומורה?

רמזים: תוספתא מסכת סנהדרין פרק יד הלכה א, ג

           תוספתא מסכת סנהדרין פרק יא הלכה ו

           תוספתא מסכת נגעים פרק ו הלכה א

תשובה:

על שלושתם נאמר "לא היו ולא נבראו".

רגע… למדנו ברש"י בפרשת מצורע שהקב"ה בישר לישראל שכשיכנסו לארץ ישראל, יהיה צרעת בבתים ואז הם ישברו את הבתים וימצאו את האוצרות שהאמוריים החביאו??

ובאמת גם במכילתא יש מחלוקת, ויש תַּנָּאִים שאומרים שהם מכירים מקומות שהיתה בהם צרעת הבתים.

ואפשר לתרץ שיש שתי סיבות לצרעת הבתים. אחת חיובית שה' הבטיח לבנ"י מטמון. והשניה היא שלילית ובאה לאדם שמתקמצן ולא רוצה להשאיל לאחרים כלים ואומר שאין לו בבית. ואז כשמגיעה אליו הצרעת  הוא צריך להוציא את כל הכלים לרחוב וכולם רואים שבעצם יש לו כלים בבית…

אז כנראה שהדעה במכילתא שאומרת שצרעת הבית לא היתה מעולם מתכוונת לצרעת במובן השלילי שלה.