מה הקשר בין פאה לשבועות ?

מצוות פאה מוזכרת גם בפרשת אמור… בפרשה מוזכרים כל החגים והמועדים. שבת, פסח, (ספירת העומר) שבועות, ראש השנה יום כיפור וחג סוכות.

באמצע הפרשה אחרי שכתוב על שבועות מופיע שוב הציווי על מתנות עניים. "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך.. לקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם" (כג' כב').  

למה התורה חוזרת על הציווי שוב, ולמה באמצע הפרשה של החגים?

יש במפרשים כמה תירוצים:

רש"י מביא את דברי אוורדימס בן יוסי שאומר שזה בא ללמדנו "שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנות בתוכו".

האבן עזרא מתרץ שבגלל שחג שבועות הוא חג ביכורי הקציר, התורה מזהירה שוב על מתנות לעניים.

הרמב"ן מביא הסבר נוסף, שהפסוק לא מדבר על כל קציר, אלא על קציר העומר, והפסוק מלמד דין מיוחד בקציר העומר - שקציר העומר לא פוטר ממצוות לקט שכחה ופאה. הכלי יקר מסביר כמו הרמב"ן שזה ציווי מיוחד לקציר העומר ומביא הוכחה להסבר הזה, שהרי התורה לא מזכירה מצוות פרט ועוללות - שהרי הם מצוות הכרם, ולא שייכות בקציר העומר שהוא קציר שעורים.

שנזכה שיבנה בית המקדש ונזכה לראות את קציר העומר במהרה בימינו.אמן

שבת שלום

יאיר:)

המקלל

כולם מכירים את ״המקושש״ ו״המקלל״. 

למקושש קראו צלופחד והוא היה משבט מנשה.הוא חילל את השבת בשנה הראשונה ליציאת מצרים, מיד אחרי שהתחיל לרדת מן.

אבל מי היה המקלל? הפסוק אומר "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל…ושם אימו שלמית בת דברי למטה דן" (פרק כד פס׳ י-יב).אומר השפתי חכמים ״בן איש מצרי״ זהו האיש המצרי שמשה הרג במצרים.

הבן שנולד לאיש המצרי יצא וגידף בשם המפורש.

מה גרם לו לקלל? רש"י מביא שתי דעות:

1. המקלל חשב בליבו, למלך מגישים כל יום אוכל טרי ישר מהתנור, אבל למלך מלכי המלכים אנחנו נותנים אוכל משבוע שעבר ?(לחם הפנים)

2. המקלל בא לבני דן (השבט של אימו) ורצה לגור איתם.  בני דן לא הסכימו שיגור איתם שהרי הנחלה הולכת לפי האבא ולא לפי האמא. ולכן הלכו לדין תורה אצל משה, ומשה אמר שהמקלל לא נחשב מבני דן ולכן לא יכול לקבל חלק בנחלה. יצא המקלל מבית המשפט וקילל…

נקשה, מתי היה המקרה של המקלל?

כדי לענות על השאלה הזאת נסתכל ברש"י (כד יב): ויניחהו. לְבַדּוֹ, וְלֹא הִנִּיחוּ מְקוֹשֵׁשׁ עִמּוֹ — שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְּפֶרֶק אֶחָד.

 אמרנו כבר שהמקושש היה בשנה הראשונה ליציאת מצרים.

אבל הרא״ם לומד מדברי רש״י שהמקלל היה בשנה השניה ליציאת מצרים - שהרי לחם הפנים במשכן היה אחרי שהמשכן נבנה - בשנה השניה. 

וגם  סדר המחנות של השבטים היה מסביב למשכן - אחרי שהמשכן נבנה - בשנה השניה.

השפתי חכמים מביא את הסתירה בין הרש"י שהבאנו למעלה והרא"ם, וכדי ליישב את רש״י הוא מסביר:

לפירוש הראשון, המקלל שמע על הציווי של לחם הפנים וזה גרם לו לקלל - הציווי היה עוד בשנה הראשונה - ולא היה צריך לחכות לשנה השניה לראות את זה קורה.

לפירוש שהסכסוך היה בגלל סדר המחנות, נכון שהסדר חניה נקבע רק בשנה השניה - אבל גם לפני זה השבטים היו מסודרים באיזורי חניה שונים - וכבר אז שבט דן לא רצה את המקלל לידו.

לסיכום ראינו מחלוקת מה גרם למקלל לחטוא - ומתי היה המקרה.

שבת שלום

יאיר:)

וספרתם לכם

בפרשת אמור כתוב על ספירת העומר:

"וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות"(ויקרא כג טו)

ובפרשה הבאה (בהר)כתוב על היובל

"וספרת לך שבע שבתות  שנים שבע שנים שבע פעמים..."(ויקרא כה ח)

נשאלת שאלה

למה בספירת העומר כתוב לכם וביובל כתוב לך?

הרמב"ן מסביר שיש כמה סוגי ספירות בספירת העומר שכתוב לכם זה אומר שכל אחד מישראל צריך לספור וביובל שכתוב "לך" זה אומר שבית הדין מחויב לספור

הרמב"ן מוסיף ומסביר שאצל טמאים(זו וזוה)שצריכים לספור שבעה ימים כתוב "וספר לו..."(ויקרא טו יג)

"וספרה לה…"(ויקרא טו כח)

בגלל שהם לא חייבים לספור את השבעה ימים ואז להישאר טמאים.

על השאלה אם בית הדין צריך לברך ולספור בקול כמו ספירת העומר אומר הרמב"ן "לא ידעתי".

שבת שלום

יאיר:)

לחגוג?

בפרשה שלנו מופיע "פרשת המועדות". בפרשה מסופר מתי צריך לחגוג כל חג. לדוגמה, התורה אומרת על חג סוכות: "וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם לדורותיכם בחודש השביעי תחוגו אותו" (ויקרא פרק כג פסוק מא).

מה פירוש המילה "תחוגו"? 

הגמרא (מסכת חגיגה דף י' עמוד ב') מביאה שני הסברים:

1. "לחגוג" זה "להרבות בשמחה". הכוונה בפסוק זה שנחגוג לה' בחג הסוכות כל שנה.

2. לחגוג זה "להקריב עולות וזבחים". ה' מצווה אותנו בחג הסוכות להקריב עולות וזבחים.

הגמרא מביאה פסוקים שבהם מופיעה המילה חג כדי לברר איזו מהדעות צודקת. 

הפסוק הראשון שמביאה הגמרא "ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" (שמות ה' א'). 

מהפסוק הזה אפשר להבין שבני ישראל רוצים לשמוח במדבר. או שהם רוצים ללכת לזבוח קרבנות לה'. 

בהמשך הפרשה יש פסוק שמדבר ספציפית בעולות וזבחים:

"ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות…" (שמות י כה) סימן שבני ישראל הלכו למדבר כדי לחגוג לה' בזבחים ובעולות!!!

אבל מתרצת הגמרא ואומרת שאולי הכוונה בפסוק זה תחגגו לה' במדבר כלומר תשמחו שמחה גדולה במדבר ואז תקריבו קרבנות ולכן משה היה צריך זבחים ועולות.

הפסוק השני שמביאה הגמרא:

"ולא ילין חֶלֵב חגי עד בקר" (שמות כג יח) מצד אחד אין חֶלֵב ל"שמחה מרובה". ולכן נראה שהכוונה במילה חג היא זבחים ועולות שלהם יש חֶלֵב. אבל אפשר להסביר שמדובר בחֶלֵב שבא בזמן החג שאותו אסור להלין.

למסקנה הגמרא לומדת "גזירה שווה" בין הפסוקים

כתוב בספר שמות (פרק ה' פסוק א,) : ויחוגו לי במדבר

וכתוב בספר עמוס (פרק ה' פסוק כה'): "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר"

עושים גזירה שווה מהמילים "במדבר", "במדבר" ולומדים מזה שהחג במדבר היה הקרבת עולות וזבחים. (שימו לב שזו גזירה שווה מיוחדת בין פסוק בתורה לפסוק "בקבלה", ולכן אומרת הגמרא שזה "הררין התלויים בשערה").

לסיכום, בעברית למילה "לחגוג" יש כמה פירושים:

1. לקיים טקס של חג, לציין את החג.

2. לעשות מסיבה לציון אירוע משמח.

3. לבטא את השמחה שלנו. לדוגמא: "הוא חגג את סוף שנת הלימודים בריקודים"

4. להשתלט. לדוגמא: "הבלגן חוגג."

אבל הגמרא מסבירה שלחגוג פירושו לזבוח קרבנות לה'.

שבת שלום

יאיר:)