"אל כל ישראל"

הפרשה מתחילה בפסוק הזה "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל…"( דברים א׳, א׳) הכלי יקר שואל "וכי אפשר שיוכל לדבר עם שישים ריבוא בפעם אחת"? הוא מסביר , כשכתוב שמשה מדבר אל "בני ישראל" הכוונה לעם ישראל וכשכתוב "ישראל" הכוונה רק לגדולים  שבישראל(הזקנים)ולכן כאן משה דיבר לזקנים והם העבירו הלאה לכל ישראל

 החזקוני אומר שהיה נס והקול של משה הוגבר כמו במיקרופון ושמעו אותו בכל מחנה ישראל.

עכשיו בואו נשאל עוד שאלה:למה צריך שדווקא בנאום הזה של משה כל העם צריך להיות?

מסביר רש"י: משה רוצה שכל העם יהיה בנאום התוכחה, כדי שמי שלא יהיה שם  לא יוכל להגיד שאם הוא היה שם הוא היה עונה למשה תשובה טובה.

הרמב"ן אומר שמשה אסף את העם ואמר להם תוכחה ואחר כך ביאר להם את התורה והוסיף ופירט את המצוות (ספר דברים = משנה תורה) - לכן משה כינס את כל ישראל כדי שזה יהיה דומה למעמד הר סיני.

שבת שלום

יאיר:)

בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה

השבת אנחנו מתחילים לקרוא את החומש החמישי שנקרא משנה תורה. בתחילת הספר כתוב "ויְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם"(דברים פרק א׳ פסוק ג׳)

וכמה פסוקים אחרי זה כתוב:

"...בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר…" (דברים פרק א׳ פסוק ה׳)

אז ספר דברים נאמר מפי ה' או שמשה אמר אותו?

את השאלה הזאת שואל האברבנאל בהקדמה שלו לספר דברים. לפי האברבנאל, משה רבינו אמר את ספר דברים כדרשה לפני כל עם ישראל ( ראו דבר תורה למעלה) הוא ניסח את הדברים וביאר אותם ואח"כ ה' ציוה אותו שיכתוב בתורה את אותם המילים שאמר כלומר ספר דברים נאמר מפי ה' והוא חלק מהתורה ו"כל התורה כולה מן השמיים" אבל הניסוח המקורי נאמר על ידי משה.

עדיין צריך לשאול,בספר דברים יש מצוות שלא מופיעות בחומשים הקודמים(לדוגמא מצוות שילוח הקן). מי אמר את המצוות האלה?

האם משה "חידש" אותם?

הרמב"ן בהקדמה לספר דברים מחלק את המצוות שכתובות בספר דברים לשתי קבוצות של מצוות "מצוות מבוארות" ו"מצוות מחודשות". מצוות מבוארות אלו מצוות שכבר נכתבו קודם ומשה מבאר אותם לבני ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל.

מצוות מחודשות אלו מצוות שה' ציווה את משה בהר סיני או באוהל מועד אחרי מתן תורה אבל נכתבו רק בספר דברים ולכן הם נקראות מחודשות אבל כמו שמדגיש הרמב"ן את כל המצוות הקדוש ברוך הוא ציווה.

כמו שנאמר בתחילת הפרשה: 

"…דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם"

שבת שלום

יאיר:)

עוג מלך הבשן

ידעתם כמה עוג מלך הבשן היה ענק? בתורה לא כתוב מה היה הגודל שלו, אבל כתוב מה היה הגודל של העריסה שלו.

בפרשה כתוב שהעריסה שלו היתה עשויה מברזל (ולא מעץ שנשבר כל פעם שהוא שכב עליה) וכתוב שהגודל שלה תשע אמות על ארבע אמות.

הפסוק אומר: "כִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים--הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן:  תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ--בְּאַמַּת-אִישׁ." (דברים פרק ג׳ פסוק יא׳).

יש לנו כמה שאלות על הפסוק:

1. הערישה שלו זה המיטה שהוא ישן בה או העריסה שהיתה לו כשהיה תינוק?

2. למה כותבים את הגודל של המיטה של עוג ולא את הגודל שלו?

3. מה זה "אמת איש" ולמה הפסוק כותב את זה? 

לפי מידת הגרא"ח נאה אמה היא 48 ס"מ. ולפי החזון איש, אמה היא בערך 56 ס"מ. אם נחשב כמה זה תשע אמות - זה בין 430 ס"מ ל5 מטר. 

שזה לא כל כך גבוה??

וגם למדנו את המדרש (ברכות דף נד עמוד ב) כשבאו בני ישראל לכבוש את הבשן, רצה עוג להפיל עליהם הר. הוא עקר הר מהמקום שלו, ובא לזרוק על בני ישראל. כדי שזה לא יקרה, זימן הקב"ה להר המון נמלים שאכלו אותו מבפנים, ויצרו מין טבעת. ההר נפל על הצוואר של עוג, ובנס, השיניים שלו גדלו בן רגע, ולא נתנו לו אפשרות להוציא את ההר מצווארו. בא משה שהיה בגובה 10 אמות (ראה דבר תורה פרשת ויקרא) וקפץ לגובה עשר אמות ופגע בקרסול של עוג עם המטה שלו שהיה בגובה של עשר אמות - ועוג נפל ומת - כלומר הקרסול של עוג היה בגובה 30 אמה! 

אז מה היה הגובה של עוג? 

רש"י מסביר ש"אמת איש" זה האמה של עוג ולא אמה של אדם רגיל. כלומר לפי רש"י הגודל של עוג היה לא כמו החישוב שלנו אלא כנראה הגודל שמופיע במדרש. (אנחנו לא יודעים מה היה הגובה כולו, אבל יכולים לנחש לפי גובה הקרסול)

האבן עזרא אומר ש"אמת איש" זה אמה של אדם רגיל. ולכן הגודל של עוג היה כמו החישוב שעשינו, בערך 5 מטר שזה כפול מגובה של בן אדם רגיל. 

שימו💙:

1. בדרך כלל המיטה של אדם קצת יותר ארוכה ממנו.

2. לא ברור איך האבן עזרא מסביר את המדרש, שהרי משה היה גבוה יותר מעוג.

 3. גם רש"י וגם האבן עזרא לוקחים את המידות מהעריסה שעליה מדובר בפסוק - והיא המיטה של עוג כשהיה כבר אדם מבוגר.

פירוש אחר שמביא הרשב"ם מסביר שהעריסה היתה של עוג כשהיה תינוק. ושמרו עליה ברבת עמון כי הוא היה תינוק מיוחד. והעריסה היא מברזל כי העריסה מעץ נשברה כל פעם שישן עליה. ולפי הרשב"ם האמה היא אמה של אדם רגיל - אבל המיטת תינוק הזו היתה גדולה במיוחד - חמישה מטרים אורך - דבר שהתורה כותבת כדי שנבין שעוג היה משהו חריג.

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

כמה שנים עברו בפעם הראשונה שקראנו בתנ"ך על עוג עד הפעם הזאת כשמת.

רמז: מלחמת ארבעת המלכים וחמשת המלכים הייתה בשנת 2023 לבריאת העולם.

תשובה:

ארבע מאות עשרים וחמש שנה (425).

בנ"י נכנסו לארץ בשנת 2448 ואנחנו יודעים שמשה הכה את עוג בשנת הארבעים אז נעשה חישוב אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה פחות אלפיים עשרים ושלוש שווה ארבע מאות עשרים וחמש. תחשבו כמה הוא היה זקן!!!