לאה ולא רחל

(דבר תורה ששמעתי מסבא אלי ז"ל)

"ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה ויאמר לבן טוב תיתי אותה לך מיתיתי אותה לאיש אחר שבה עמדי" (פרק כ"ט פסוקים יח יט)

בקריאה רגילה: נראה שלבן מסכים לתת ליעקב את רחל.

אבל אם נעשה גימטריה קטנה: תתי = 9 ולאה גם שווה 9

ומתתי = 13 ורחל גם שווה 13.

ועכשיו נקרא את זה:

טוב לאה - אותה לך

רחל אותה - לאיש אחר

לפי זה לבן לא רימה את יעקב …. יעקב פשוט לא ידע גימטריה קטנה

(גימטריה קטנה:

א=י=ק=1

ב=כ=ר=2

ג=ל=ש=3

ד=מ=ת=4

וכך הלאה).

שבת שלום

יאיר:)

קפיצת הדרך של יעקב

בפרשה אנחנו קוראים על יעקב שיצא מבאר שבע לחרן. הגמרא בסנהדרין אומרת ש"שלושה קפצה להם הדרך יעקב אבינו, אליעזר עבד אברהם ואבישי בן צוריה". אנחנו מבינים שהדרך התקצרה ליעקב אבינו והוא הגיע תוך יום אחד מבאר שבע לחרן - כמו שקרה לאליעזר כשהלך לחפש אישה ליצחק.

אבל, כשקוראים את הפרשה שלנו רואים שיעקב לא הגיע ישר לחרן, כתוב שהוא פגע במקום "וילן שם" ואומר רש"י שהמקום זה הר המוריה. אז רואים שיעקב ישן בלילה בירושלים ולא הגיע באותו יום לחרן??

ובאמת רש"י מפרש "קפיצת הדרך" בצורה אחרת.

לפי רש"י יעקב הלך מבאר שבע לחרן. כשהוא הגיע לחרן הוא אמר "אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו" - וחזר לארץ ישראל והגיע עד המקום שנקרא לוז. הוא ישן שם והקב"ה הקפיץ את הר המוריה לשם כדי שישן בהר המוריה.

כלומר לפי רש"י הארץ ממש קפצה ולא שהדרך התקצרה.

הרמב"ן לא מקבל את ההסבר של רש"י ומסביר שקפיצת הדרך היא שיעקב הלך מהר והדרך התקצרה לו (כמו שהבנו בהתחלה).

הרמב"ן מביא שלושה פירושים מאיפה לאיפה הלך יעקב ומתי היתה לו קפיצת הדרך:

פירוש ראשון: יעקב הגיע לחרן במהירות (קפיצת הדרך ראשונה) , ורצה לחזור להר המוריה, וקפצה לו הדרך שוב בדרך חזרה כשהגיע להר המוריה. (זה דומה למה שרש"י פירש, רק לפי הרמב"ן יעקב חזר להר המוריה שנקראה גם לוז).

פירוש שני: יעקב יצא מבאר שבע, עצר וישן בירושלים ואחר כך המשיך לחרן. הדרך מבאר שבע לירושלים בדרך כלל לוקחת יומיים. וליעקב קפצה הדרך ולקח לו רק יום אחד עד הערב.

פירוש שלישי: הרמב"ן מסביר שלפי ר' יוסי בן זמרא: יעקב הלך מחברון לבאר שבע כדי להתפלל שמה - כמו שאבותיו עשו לפני שיצאו מהארץ. יעקב אבינו ישן בבאר שבע ושמה הוא חלם על הסולם והמלאכים. ואחר כך קפצה לו הדרך כשהלך משם לחרן במהירות.

לסיכום, ראינו שיש כמה דעות איך יעקב הלך לחרן, איפה הוא ישן ומה היתה קפיצת הדרך שלו.

שבת שלום

יאיר:)

סולם יעקב

יעקב אבינו חלם על סולם שמוצב על הארץ וראשו בשמים. כתוב בפסוק: "וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹקים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ" (בראשית פרק כח, פסוק יב').

הסולם מוצב איפה שיעקב ישן ועל המקום הזה יעקב אומר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים".

בדבר תורה הקודם (״קפיצת הדרך של יעקב״ ) ראינו כמה פירושים איפה יעקב ישן (באר שבע? בית אל?או ירושלים?) - ולכן רש"י (פסוק יז) מביא את המדרש: "אמר ר' אלעזר אמר ר' יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש…. נמצא, סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל – מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים".

לפי רש"י, יעקב אבינו חלם על סולם שמגיע עד השמים, מבאר שבע בנגב ועד בית אל שבאמצע הארץ. וירושלים שהיא מקום המקדש היא אמצע השיפוע של הסולם.

מה שקשה לפי ההסבר הזה הוא למה ירושלים שהיא מקום המקדש, והכי חשובה, היא באמצע השיפוע , ובית אל נמצאת בראש הסולם?

ולכן מסביר הרב יעקב מדן, שהסולם שיעקב חלם עליו הוא לא סולם כבאים ישר, אלא "סולם צבעים" שהוא כמו האות V הפוכה. רגל אחת של הסולם מוצבת בבאר שבע והשניה בבית אל - אבל אמצע הסולם, שהוא המקום הכי גבוה, היה כנגד ירושלים שהוא מקום המקדש. 

 לציורים של הסולם ועוד מידע חפשו בגוגל: 

״עיונים בפרשת השבוע עם הרב יעקב מדן - שיעור 7״.

שבת שלום

יאיר:)

מחנים

בתחילת הפרשה יעקב אבינו חולם על מלאכים שעולים, ומלאכים שיורדים, מסביר רש"י "עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו". (בראשית פ' כח פס' יב). כלומר, המלאכים של ארץ ישראל עלו לשמיים ורק אז ירדו מלאכי חוץ לארץ ללוות את יעקב.

בסוף הפרשה יעקב אבינו שוב פוגש מלאכים. כשיעקב רואה אותם הוא קורא למקום מחנים. מסביר רש"י שמדובר במלאכים של ארץ ישראל שבאו לקראתו, ויעקב אבינו קרא לאותו מקום מחנים מלשון שתי מחנות, מחנה של מלאכי חוץ לארץ שבאו איתו ומחנה של מלאכי ארץ ישראל שבאו לקראתו.

השפתי חכמים מקשה על רש"י, שהרי בתחילת הפרשה רש"י אמר שאסור למלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוץ לארץ להיפגש ועכשיו בסוף הפרשה רש"י אומר שהם נפגשים???

השפתי חכמים מתרץ שלושה תירוצים:

1. רש"י בתחילת פרשה הבאה אומר "וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש" ולפי זה אומר השפתי חכמים שבאמת מלאכי חוץ לארץ רצו כבר לחזור למעלה אבל יעקב עיכב אותם כדי שיוכל לשלוח אותם לעשיו.

2. כשיעקב יצא מארץ ישראל מלאכי ארץ ישראל עלו כי הם לא יכולים להיכנס לחוץ לארץ ולכן המלאכים לא נפגשו ,אבל עכשיו כשיעקב חוזר מלאכי חוץ לארץ נשארו איתו כי הם יכולים להיכנס קצת לארץ ישראל ולכן יש שתי מחנות של מלאכים.

3. בתחילת הפרשה יעקב ישן כשהמלאכים התחלפו לכן המלאכים לא נפגשו אבל בסוף הפרשה יעקב היה ער ועסק בתורה. התורה שמרה עליו ולכן המלאכים יכולים להיפגש.

בניגוד לרש״י, יש פרשנים (הספורנו ואור החיים הקדוש) שאומרים ששתי המחנות שאליהם התכוון יעקב, הם המחנה שלו והמחנה של המלאכים. לפי הפרשנים האלו הקושיה לא מתחילה.

ואם שאלתם את עצמכם, אז אין טעות כתיב בכותרת, את המילה מחניים כותבים בתורה עם יוד אחת.

שבת שלום

יאיר:)

הידעת?

המילה גלידה רמוזה בפרשה שלנו. כתוב שיעקב אומר ללבן "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי." (בראשית פרק לא׳ פסוק מ׳)

אונקלוס מתרגם:

"הֲוֵיתִי בִּימָמָא אַכְלַנִי שַׁרְבָּא וּגְלִידָא נְחַת עֲלַי בְּלֵילְיָא וְנַדַת שִׁינְתִי מֵעֵינָי׃" קרח בארמית זה גלידה. 

חידה:

כמה פרשיות פתוחות וכמה פרשיות סגורות יש בפרשת ויצא? למה? רמז:  שפת אמת בראשית תרנ"ח.

תשובה:

התשובה היא שבפרשת ויצא לא נמצא שום פרשה פתוחה או סתומה! אומר על זה השפת אמת (שפת אמת בראשית תרנ"ח): "ונראה דהרמז שלא פסק אבינו יעקב ולא הוסח דעתו מיציאתו לחו"ל עד שחזר ויפגעו בו". 

חידה:

מי "עמד שם", מי "שח בשדה" ומי "פגע במקום"? (ברכות דף כ"ו ע"ב)

תשובה:

התשובה היא: "עמד שם"  זה אברהם אבינו שתיקן את תפילת שחרית

"שח בשדה" זה יצחק שתיקן את תפילת מנחה

"פגע במקום" זה יעקב שתיקן את תפילת ערבית.

סימן יפה לזכור מי תיקן כל אחת מהתפילות: 

צריך להסתכל באות השנייה של כל אחד מהאבות: 

אברהם = בוקר        יצחק  = צהרים      יעקב = ערב 

חידה:

כמה פסוקים יש בפרשת ויצא? ואיפה זה רמוז? (רמז: הערות המסורה בסוף הפרשה).

תשובה:

לפי המסורה שמופיעה בסוף כל פרשה, בפרשת ויצא יש 148 פסוקים וזה רמוז במילה האחרונה בפרשה "מחנים" = בגימטריה 148.

שכתוב "וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹקים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם":(בראשית פרק לב פסוק ג)