״אכין ורקין״

תחילת הפרשה ממשיכה לדבר על בניית המשכן ואז כתוב:"ויאמר ה' אל משה ….אך את שבתותי תשמורו "

רש"י אומר : גם אם תהיו זריזים בהקמת המשכן, שבת יותר חשובה מבניית המשכן ולכן בניית המשכן נעצרת בשבת. 

וממשיך רש"י ואומר "כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן".

רש"י לומד זאת מזה שכתוב "אך את שבתותי" וזה ממעט שעבודת המשכן מתבטלת בשבת.

הכלל של "אכין ורקין ממעטים" אומר שאם יש משפט שמתחיל ב"אך" או ב"רק" אז הכוונה של המשפט משתנה. לדוגמה כתוב בתורה "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים". אפשר היה לכתוב את אותו פסוק בלי המילה "אך". ("בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים" ) מזה שהתורה הוסיפה את המילה "אך" היא ממעטת את הכוונה של הפסוק ומזה לומדים שיום הכיפורים מכפר אבל לא לכולם (למשל,למי שלא חזר בתשובה) 

אותו דבר אצלנו היה אפשר לכתוב "את שבתותי תשמורו" בלי המילה "אך".

מקשה עליו הרמב"ן: לפי ההסבר הזה, המילה אך היא קשורה לשבת וצריכה למעט את השבת. כלומר צריך ללמוד הפוך שאיסור שבת מתמעט כשצריך לבנות משכן.

נחמה ליבוביץ מביאה את בעל "צידה לדרך" שאומר שפירוש רש"י  זה הוא "מזויף מתוכו" (טעות דפוס) ומוכיח את זה מדברים שכתב רב בשם הרב מיכל כ"ץ מקהילת קודש טריעסטי שראה מגילה של דברי רש"י שבה היה כתוב רק החלק הראשון של רש"י בלי הלימוד של "אכין ורקין".

בדקתי ביחד עם אבא בכתב דפוס הראשון של רש"י שהורדנו מהאתר של הספריה הלאומית ושמה ראיתי שהמילים האלו כן מופיעות. ראו בתמונה עמוד קודם.

דבר תורה ששמעתי מסבא אלי ז"ל על אותו פסוק :

"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ.." (`שמות` לא יג)

מעירים על כך חכמי ישראל: אזהרה זו על שמירת שבת מובאת בלשון רבים. בכך מורה התורה לכל אדם: לא די בכך, שאתה תשמור את השבת. אלא עליך לפעול ולהשפיע בענין זה גם על סביבתך. שאם השבת מתחללת בקרבת ביתך, הדבר פוגם בקדושת השבת שבתוך ביתך. ("פרפראות לתורה")

שבת שלום

יאיר:)

קרניים

שבוע שעבר למדנו שהשם של משה לא מופיע בפרשה.

 יצא לכם פעם לראות תמונה של משה? אולי את הפסל "משה" של מיכלאנג'לו?

הפסל נמצא ברומא ואם תתעמקו ממש בפסל תגלו שיש לו קרניים:

כנראה שמיכלאנג'לו לא ידע עברית, ולמד מספר תנ"ך מתורגם, והתרגום לא היה משהו….

בפרשה שלנו כתוב שאחרי שמשה יורד מהר סיני עם הלוחות השניים  "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ."  (שמות לד' כט').

כנראה שהמתרגם הבין שצמחו למשה קרניים…

הרשב"ם אומר שמי ש"מדמהו לקרני ראם קרניו אינו אלא שוטה".  הרשב"ם מסביר שהשמשמעות של "קָרַן" זה לא מלשון קרניים, אלא מלשון "הוד" - כלומר הפנים של משה זהרו.

גם רש"י מסביר "שהאור מבהיק ובולט כמין קרן".

אז למה הפנים של משה זהרו?

רש"י אומר "ומהיכן זכה משה לקרני ההוד, רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו" כלומר ה' נגע ובגלל זה זרחו פניו.

המלבי"ם אומר שהפנים קרנו מלוחות הברית. 

אבל רגע, למה כשמשה ירד עם הלוחות הראשונים לא קרנו פניו?? המלבי"ם מסביר שהפנים קרנו דוקא עכשיו ולא קודם, כי הלוחות הראשונים היו כתובים בנס, אבל הלוחות השניים נכתבו ע"י משה, ולכן הופיע על משה "אור יתר גדול ונתעלה" כדי שזה יהיה סימן לבני ישראל "שתורתו תורת אלהים, ושלא תשונה התורה כל עוד שלא יעמוד איש כמוהו ויופיע באור אלהי וקרני הוד".

אור החיים הקדוש מביא מדרש שאומר "ר' יהודה בר נחמן אומר: כשכתב משה התורה, נשתייר בקולמוס קמעא, והעבירו על ראשו - ומשם נעשה קרני הוד " (שמות רבה פרק מ"ז). האור החיים מסביר שמשה זכה שפניו קרנו בגלל ענוונותו. הפירוש של המדרש הוא שאפילו את הפסוק בתורה שאומר שמשה היה עניו מכל אדם (במדבר י"ב ג')  משה כתב בכתיב חסר "ענו" בלי יוד. 

האות יו"ד שהיה משה צריך לכתוב - ולא כתב בגלל ענוונותו  זה מה שאמר ר' יהודה בר נחמן "נשתייר בקולמוס קמעא".

לסיכום ראינו שלוש דעות למה קרנו פניו של משה:

רש"י שמסביר שה' נגע במשה ולכן קרנו פניו 

המלבי"ם שמסביר שהפנים של משה קרנו בגלל הלוחות

ואור החיים שמביא את המדרש ומסביר שבגלל ענוותנותו של משה(שאפילו את המילה עניו כותב בלי יוד) זרחו פניו.

שבת שלום

יאיר:)

"קול ענות אנכי שומע" - מי אני?

בפרשה אנחנו קוראים על חטא העגל. משה יורד מהר סיני כשה' אמר לו לרדת מההר, כי בני ישראל חטאו. ופוגש בתחתית ההר את יהושע . יהושע חיכה למשה כל התקופה הזו במקום שנפרד ממנו - ולכן לא ידע מה קורה במחנה ולא שמע על חטא העגל. 

יהושע אומר למשה: "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה."

משה עונה לו: "וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". 

הנציב בפירושו "העמק דבר" מביא את המדרש שאומר שזה אחד משני המקומות שמשה גוער ביהושע. (המקום השני הוא כשיהושע אמר "אדני משה כלאם").  הנציב מסביר שחילופי הדברים בין משה ויהושע לא נכתבו סתם, אלא להראות לנו שלמרות שיהושע לא היה עדיין מוכן להנהגה, שהרי בניגוד למשה הוא לא הבחין בין קולות מלחמה, וקולות שמחה של החוטאים, הוא זכה להנהיג את העם - אחרי שהיה צמוד למשה במשך שנים ולמד ממנו ("לא מש מן האוהל") . יהושע היה כלבנה (ירח) שכל עוד השמש זורחת היא ברקע ואינה בולטת. לאחר שמשה (שמש) מת, יהושע זרח והאיר בכוחות עצמו.

האבן עזרא מביא את דברי רבי סעדיה גאון שמסביר אחרת את הפסוקים ואומר שרק יהושע דיבר ומשה שתק. כלומר:

"וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה."

משה לא עונה לו. ויהושע מבחין שלא מדובר בקולות מלחמה ולכן יהושע אומר"...אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". 

נחמה ליבוביץ אומרת שההסבר של רס"ג עונה על השאלה של הנציב בצורה אחרת (למה נכתבו חילופי הדברים, מה הם מלמדים אותנו?) ולדעתה, המטרה של הפסוקים האלו, היא להראות לנו, שמשה רבינו לא ענה לדברי תלמידו - "בגלל כאבו, תדהמתו וזעמו של משה.. הולך הוא שותק צועד קדימה כשלפניו עשיית דין בחוטאים".  

לסיכום, הפירושים השונים חלוקים האם היה דו שיח בין משה ויהושע או שרק יהושע דיבר - אולם לפי כולם הדברים לא נכתבו סתם.

שבת שלום

יאיר:)

ארבעים יום כפול שלוש

כמה פעמים עלה משה רבינו להר סיני ולכמה זמן כל פעם?

אם קוראים את הפסוקים בפרשה שלנו, רואים שמשה ירד מהר סיני אחרי ארבעים יום, ראה שבני ישראל עשו את העגל, ואז שבר את הלוחות. אחר כך משה אומר לבני ישראל ״ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם, אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה׳ אולי אכפר. בעד חטאתכם״ (פרק לב׳ פסוק ל׳).

משה לוק את האוהל שלו ויוצא מחוץ למחנה. ובהמשך הפרשה ה׳ סולח לבני ישראל ואומר למשה ״פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים… והיה נכון לבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני״ (פרק לד׳ פסוקים א-ב).

הסדר עולם אומר שמשה עלה להר סיני שלוש פעמים בכל פעם למשך ארבעים יום. 

• ז׳ סיון עד י״ז בתמוז שנשתברו הלוחות.

• יח׳ תמוז עד עד כח׳ אב. משה ירד לפסול לוחות שניים.

• כט׳ אב עד יום כיפור. ״נשנית לו תורה בפעם השניה״ וירד ביום כיפור להגיד לבני ישראל שנסלח להם.

בפעם הראשונה והאחרונה כתוב בפירוש שמשה עלה להר סיני לארבעים יום. אבל בפעם האמצעית לא כתוב לכמה זמן משה עלה להר סיני - ולומדים שזה לארבעים יום  ממה שמשה כתב בספר דברים (פרשת עקב) שהתפלל ארבעים יום על בני ישראל ״כימים הראשונים״.

על הפירוש הזה קשה, שתי קושיות: 

• לא כתוב שמשה עלה להר סיני בפעם השניה - רק כתוב שמשה אומר לבני ישראל שהוא יעלה. לעומת זאת בשתי הפעמים האחרות ה׳ אומר למשה לעלות.

• כתוב שמשה היה באוהל מחוץ למחנה בין חטא העגל והציווי של ה׳ שיעלה לקבל לוחות שניים. לפי הפירוש של הסדר עולם, למה משה יצא מהמחנה אם הוא עולה להר סיני בכל התקופה הזאת?

הגר"א אומר הסבר אחר, שמשה עלה רק בפעם הראשונה והשלישית למשך ארבעים יום ובתקופה השניה הוא היה עולה ויורד להר סיני   (לא רצוף) כדי להתפלל על בני ישראל והיה חוזר לאוהל מחוץ למחנה.

דעה שלישית מביא החזקוני שאומר שמשה רבינו עלה רק פעמיים להר סיני. בפעם הראשונה למשך ארבעים יום. בתקופה השנייה משה רבינו שם את האוהל שלו מחוץ למחנה ושם הוא התפלל על בני ישראל. ובתקופה השלישית משה עלה בפעם השניה להר סיני למשך ארבעים יום לקבל את הלוחות השניים.

לסיכום ראינו שבתקופה שבין מתן תורה ויום הכיפורים משה רבינו עלה מספר פעמים להר סיני. לדעת הסדר עולם הוא עלה שלוש פעמים למשך ארבעים יום כל פעם. לדעות האחרות היו רק שתי תקופות של ארבעים יום.

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

כמה עמים היו בארץ ישראל לפני שעם ישראל כבש אותה, שישה עמים או שבעה? (רמז: שמות פרק לג' פסוק ב׳ ברש״י)

תשובה:

תשובה קצרה: במקומות שונים בתורה מוזכרים שבעה, שישה וחמישה עמים.

תשובה מפורטת: ארץ ישראל היא ארץ כנען. לפני שבני ישראל כבשו את הארץ ישבו בה שבעה עממים.

בספר דברים פרק ז׳ כתוב: "כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ"

בפרשת כי תשא מופיעים רק שישה עמים (שמות פרק לג' פסוק ב'): "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ…" - הגרגשי לא מופיע.

גם בפרשת שמות מופיעים רק שישה (שמות פרק ג פסוק ח): "וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה,אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי"

אבל בפרשת בא מופיעים רק חמישה! (שמות פרק יג' פסוק ה'): " וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.."

ובאמת רש"י בפרשת כי תשא מסביר שהגרגשי ברח מפני בני ישראל ולכן בכל מקום שמדברים על "ירושת הארץ" במלחמה - הוא לא מוזכר. ומוזכרים רק שישה.

הרמב"ן בפרשת בא מסביר שמוזכרים רק חמישה עמים (בלי הפריזי והגרגשי) - בגלל שרק לעמים האלה היתה ארץ שהיא "זבת חלב ודבש".

ולכן בפרשת שמות, מוזכרים חמשת העמים האלו כי מוזכרת ארץ ישראל שהיא "ארץ זבת חלב ודבש", אבל מוזכר גם הפריזי כי הארץ שלו היא "ארץ טובה ורחבה".

למדנו שישנם חמישה עמים שישבו בחלק של ארץ ישראל שהוא "ארץ זבת חלב ודבש". היה עם נוסף (הפריזי) שהארץ שלו היתה "ארץ טובה ורחבה". ועם נוסף (הגרגשי) שהארץ שלא היתה "לא משהו" - והוא ברח ולא נלחם עם ישראל.

נזכיר גם שהארץ המובטחת לעתיד לבוא היא ארץ עשרה עממים.