מקום השחיטה ותפילת לחש

בפרשה אנחנו לומדים שבאותו מקום שנשחט קרבן עולה (נדבה) נשחט גם קרבן חטאת (כפרה על חטא). הפסוק אומר: "...זאת תורת החטאת, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת…" (פרק ו' פס' יח).

נשאלת השאלה למה שני הקורבנות (קרבן חטאת וקרבן עולה) נשחטים באותו מקום ולא קבעו מקום שונה לכל אחד?

מסביר רש"י (סידור רש"י סימן כג') שה' חס על כבוד הבריות. כשרואים אדם מקריב קרבן בצד צפון, לא יודעים אם זה קרבן חטאת או קרבן עולה. וככה אדם שחטא לא מתבייש כי חושבים שהקריב קרבן עולה.

רש"י מביא את ההסבר הזה, כדי להסביר למה מתפללים שמונה עשרה בלחש, אבל את שאר התפילה אפשר להגיד בקול. אנחנו לומדים את זה מתפילת חנה. וחנה "למדה לעשות כן מהקדוש ברוך הוא… אמרה חנה כיוון שהקב"ה חס על כבוד הבריות, אף אנו צריכים לחוש ולהתפלל שמונה עשרה בלחש, שבהם מתוודה אדם על חטאיו ולא ישמע חברו".

יהי רצון שישמע ה' את תפילתנו, ונזכה להקריב קרבנות בבית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום

יאיר:)

קרבן תודה - שבת הגדול

מכירים את ראשי תיבות חיים?

חבושים ייסורים יורדי ים מדברות

כל אלו צריכים לברך הגומל

חבושים = אסירים שהשתחררו

ייסורים = חולה שהיה במצב קשה והחלים.

יורדי ים = מי שעבר בים או מעל הים (מטוס)

מדברות = מי שעבר במדבר וניצל.

בפרשה שלנו מופיע קרבן תודה.

רש"י אומר: "אִם עַל-תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ" קרבן תודה בא על נס שנעשה לאדם כמו חבושים, יורדי הים, חולה שנתרפא, ועוברי מדבריות,כל אלו צריכים להודות לה' ולהביא קרבן תודה. (רש"י בויקרא פרק ז פסוק יב)

הרא"ש במסכת ברכות (דף נד עמוד ב) אומר שהיום כשבית המקדש לא קיים, במקום להביא קרבן תודה אומרים ברכת הגומל.

נקשה, בן אדם שחזר מטיסה מניו יורק בשישי האם בשבת יוכל לברך הגומל?

אם אנחנו אומרים שברכת הגומל היא במקום להקריב קרבן תודה, אז אי אפשר לברך הגומל בשבת - שהרי לא מקריבים קרבן תודה בשבת?

מצד שני אנחנו מברכים בשבת הגומל?

מסביר הרבי מליובאוויטש שהחובה על האנשים שקרה להם נס, היא להודות לה'. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מודים לה' על ידי קרבן תודה. היום אנחנו מודים לה', על ידי ברכת הגומל. בגלל שלא מקריבים קרבן של יחיד בשבת, לא היו מקריבים קרבן תודה בשבת. אבל בשבת כן מברכים - ולכן ברכת הגומל אפשר לברך בשבת.

אפשר לקשר את זה גם לפסח: בפסח לא מביאים קרבן תודה כי כתוב בפסוק ״אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״ (ויקרא  פרק ז פסוק יב  - יג)  בגלל שאסור לאכול חמץ בפסח לא מקריבים קרבן תודה בפסח - אבל ברכת הגומל אפשר לברך.

שבת שלום

יאיר:)

וכל דם לא תאכלו

בפרשת צו מופיע איסור לאכול דם. מי שלא יאכל דם יזכה לאריכות ימים מזה לומד רש"י

קל וחומר : אם כשאתה לא אוכל את הדם שזה קל, אתה זוכה בשכר גדול קל וחומר במצוות שקשה לך לקיים כמו שבת שתקבל שכר גדול.

הרב ישראל וייס בספר תהילת ישראל מביא ארבעה הסברים למה אסור לאכול את הדם:

ההסבר הראשון (של הרמב"ם) אומר שהתורה ציוותה לא לאכול דם כדי שלא נהיה כמו עובדי עבודה זרה שהיו אוכלים את הבשר עם הדם(להסיר את העבודה זרה מהארץ)

ההסבר השני (של הרמב"ן) אומר שהדם הוא הנפש של החיה ולכן האדם יכול לאכול את הבשר של החיות אבל לא את הדם כי הוא הנפש שלהם."כי אין לבעל נפש שיאכל נפש"

ההסבר השלישי (של הרמב"ן ושל רבינו בחיי ובספר החינוך מצווה קמ"ח) אומר שהמידות "הבהמיות" שיש לחיות כמו אכזריות וגסות יעברו לבן אדם אם הוא יאכל את הדם ולכן התורה אסרה לאכול את הדם.

ההסבר האחרון של הרב וויס אומר שבהתחלה האדם הראשון לא אכל בשר, והיה צמחוני. בזמן של נח התורה התירה לאכול בשר, אבל אסרה אבר מן החי (אחד מ7 מצוות בני נח). ובהר סיני הותר לבני ישראל לאכול בשר שחוט. אבל עדיין נאסר לאכול את הדם כדי ללמד אותנו מידת חסד ורחמנות. דרך רחמנות על בעלי החיים.

שבת שלום

יאיר:)

הזה משה מדעתו?

בפרשה שלנו מסופר על שבעת הימים הראשונים של "ימי המילואים". ימי המילואים מתחילים כשמשה מושח את המשכן וכליו, ואת אהרן ובניו.

על מזבח העולה כתוב בפסוק:

"וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל-הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם." זאת אומרת שמשה גם הזה על המזבח וגם מושח אותו. למה לא מספיק רק למשוח אותו?

רש"י אומר: "לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו" כלומר רש"י אומר שהוא לא יודע איפה משה נצטווה להזות על המזבח ולא רק למשוח אותו כמו את שאר הכלים.

הגמרא ביבמות (דף סב' עמוד א') אומרת: "שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה ושבר את הלוחות". לפי הגמרא הזאת כל מה שעשה משה היה בציווי של הקב"ה חוץ משלושת הדברים האלה. 

למה הגמרא לא מציינת גם את ההזאה על המזבח, הרי אם גם את זה ה' לא ציווה את משה אז יש ארבעה דברים?

הרמב"ן על הפסוק אצלינו אומר שכנראה הציווי רמוז בזה שהקב"ה אמר למשה שהמזבח הוא "קודש קודשים" - כלומר יש לו קדושה יתרה. ואז יש קל וחומר, אם הכהנים שמקריבים את הקרבנות צריכים הזאה, אז המזבח שעליו מקריבים את הקרבנות צריך גם הוא הזאה.

הרבי מלובביץ (ביאורים לפירוש רש"י על התורה) מסביר את דברי רש"י. הוא מפנה אותנו לפירוש הרמב"ן בפרשת קורח (במדבר טז' ט'). שם מסופר שמשה אומר לקרח שה' יעשה ניסוי להראות מי צודק. ו"זאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת". לא כתוב שם שה' ציווה את משה לקחת מחתות, אלא נראה שמשה אומר את זה מדעתו. ולכן מסביר הרמב"ן שיש פעמים שה' מצווה את משה אבל התורה לא כותבת לנו את זה. ולכן אצלינו בפרשה למרות שלא כתוב הציווי להזות על המזבח, כנראה שה' ציווה את משה לעשות את זה רק אנחנו "לא יודעים היכן נצטווה..".

לסיכום, אנחנו רואים שמשה מזה על המזבח למרות שלא נאמר ציווי כזה בפירוש. הרמב"ן מסביר שהציווי נרמז למשה. והרבי מלובביץ מפנה אותנו לכלל של הרמב"ן, בפרשת קרח, שיש דברים שמשה עשה שנכתבו בתורה והציווי לא בהכרח נכתב.

שבת שלום

יאיר:)

הידעת? 

משה רבינו תיקן את מזמור לתודה (ירושלמי שבועות פרק א הלכה ח). את המזמור היו אומרים בבית המקדש כשהיו מקריבים קרבן תודה.