הארנבת

בפרשת שמיני כתוב על בעלי החיים הטמאים. מבין בעלי החיים הטמאים יש לנו את הארנבת. 

 תלמי היה מלך יוון ולאשתו קראו ארנבת . היוונים רצו שהזקנים יתרגמו להם את התורה אז הם הכניסו 72 זקנים לבתים נפרדים ככה שלא יוכלו לדבר ביניהם ובזכות רוח הקודש יצא שכל 72 הזקנים כתבו אותו דבר - למרות ששינו ב 13 מקומות שונים.

 אחד המקומות המוכרים ביותר הוא בפרשת בראשית שכתוב

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" והזקנים שינו את זה ל"אלוקים ברא בראשית את השמים ואת הארץ".

 בפרשה שלנו גם יש מקום שהם שינו את הפסוק שאומר שארנבת זו חיה טמאה: "וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם." (ויקרא פרק יא, פסוק ו)

 חשבו חכמים ואמרו אם תלמי ישמע שכתוב בתורה שארנבת זו חיה טמאה הוא יחשוב שבכוונה הכנסנו את זה (כי לאשתו קראו ארנבת) שינו כל החכמים וקראו לארנבת "קלת רגליים".

הדבר הזה קרה בח' בטבת ולכן זה אחד מהדברים שעליהם צמים בי' בטבת.

שבת שלום

יאיר:)

מתי הוקם המשכן ?

באיזה תאריך היו שמונת ימי המילואים ( בפרק ח׳ קראנו שמשה מושח את אהרון ובניו לכהנים)?

והתשובה היא: מחלוקת!!!

לפי דעה אחת כג' אדר היה היום הראשון וא' ניסן היה היום השמיני של שמונת ימי המילואים.

ולפי הדעה השנייה א׳ ניסן היה היום הראשון של שמונת ימי המילואים שהסתיימו ב-ח' ניסן.

ולמה דווקא התאריכים האלו אתם שואלים??

בספר שמות פרק מ׳ פסוק ב׳ כתוב "ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד". לפי שתי הדעות משה הקים את המשכן בא' ניסן. 

דעה אחת אומרת ששמונת ימי המילואים התחילו מיום הקמת המשכן (א' ניסן) ועד ח' ניסן - ולפי הדעה הזאת האנשים שלא יכלו לעשות את הפסח אלו מישאל ואליצפן בני עוזיאל שנשאו את ארונם של בני אהרן (כי אם נדב ואביהוא מתו ביום השמיני שלפי הדעה הזאת זה ח' לא היה להם מספיק זמן להיטהר לפסח).

לפי הדעה השנייה שמונת ימי המילואים התחילו בכג' אדר והסתיימו בא' ניסן. משה היה מרכיב כל בוקר את המשכן ומפרק אותו כל לילה ,ובא' ניסן חנכו אותו ולא פירקו אותו עד שנסעו ולא כל יום.

האבן עזרא מקשה כמה קושיות על השיטה השנייה. 

אחת הקושיות היא: אם משה היה מרכיב ומפרק כל לילה ובוקר אז איך הכהנים יכלו להיות בתוך המשכן??? הרי ה' ציווה אותם  בפרשת צו "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם…".

שבת שלום

יאיר:)

ברכת כהנים/ברכת אהרן

בפרשה אנחנו קוראים על היום השמיני של ימי המילואים שבהם אהרן עושה את כל הפעולות מקריב קרבנות זורק את הדם…

ואז כתוב ״וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה׳ אל כל העם״ (ויקרא ט כב-כג) מסביר רש״י שאהרן בירך ברכת כהנים ״יברכך… יאר… ישא…״, ואחר כך משה ואהרן בירכו את העם ״שתשרה שכינה במעשה ידיכם״ - שעכשיו אחרי שאהרן הקריב את קורבנותיו, השכינה תשרה במשכן.

מקשה הרמב״ן על רש״י:

הרי מצוות ברכת כהנים נאמרה רק בפרשת נשא (במדבר ו כג) מאיפה ידע אהרן את נוסח ברכת כהנים?

מתרץ הרמב״ן שני תירוצים:

תירוץ ראשון: הפרשה בחומש במדבר מוקדמת לפרשה שלנו ושניהם נאמרו באותו יום שהרי כתוב שם בהמשך הפרשה ״ביום כלות משה להקים את המשכן״ (במדבר ז א)

תירוץ שני: אהרן לא בירך ברכת כהנים אלא בירך את העם ברכה משלו, כמו ששלמה בירך את העם בחנוכת בית המקדש הראשון. והברכה שאהרון בירך היתה ברכה ״סתומה״ - כלומר התורה לא פירשה מה הברכה שבירך.

תירוץ שלישי מופיע במדרש (תורת כהנים פרשת שמיני אות יז) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, באותה שעה זכה במתנות כהונה, וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים". אהרון ראה ברוח הקודש את נוסח הברכה - עוד לפני שה׳ ציווה על ברכת כהנים. ובזכות זה שבירך את העם - זכה שבניו יצטוו בספר במדבר על ברכת כהנים.

לסיכום, מופיע בפרשה שלנו שאהרן בירך את העם. לפי חלק מהפירושים זו היתה ברכת כהנים, ולפי הרמב״ן בפירוש השני זו הייתה ברכה מיוחדת של אהרן לחנוכת המשכן.

שבת שלום

יאיר:)

אשר לא צוה אותם

הפרשה מספרת על היום השמיני של ימי המילואים. ביום הזה התחילו אהרון ובניו לשרת במשכן. אחרי שאהרן הקריב את הקרבנות, הכהנים ברכו את העם. ואז ״ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל את העולה ואת החלבים…״ - האש יורדת מהשמיים, והעם רואה שהקב״ה רוצה ומקבל את הקרבנות.

אחרי זה באו נדב ואביהוא ״ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא ציווה אותם״ (פרק י׳ פסוק א׳) - הקב״ה מעניש אותם ״ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם ומותו לפני ה׳״. 

שימו לב שגם כאן וגם קודם יש את אותו ביטוי ״ותצא אש מלפני ה׳״. 

אז מה היה החטא של בני אהרון? מחלוקת.

יש פירושים רבים. רש״י מביא שתי דעות:

ר׳ אליעזר שאומר שהורו הלכה לפני משה רבם.

ר׳ ישמעאל שאומר שנכנסו למשכן שתויי יין - משל למלך שהיה לו בן בית וכו׳.

רגע, הפירושים האלה הם לא על דרך הפשט - הרי החטא מופיע בפסוק, כתוב ״ויקריבו אש זרה״. למה לחפש עוד חטאים?

ואם זה לא החטא, אז איך הגיעו ר׳ אליעזר ור׳ ישמעאל לפירוש שלהם?

כנראה שהמעשה עצמו של הקרבת הקטורת היה מעשה מקובל - שהרי הוא גרם לירידת אש מהשמים. אלא שהיה משהו נוסף שהיה לא תקין.

ר׳ אליעזר אומר שהמילים ״אשר לא צוה אותם״ מסבירים את החטא - שהרי הם לא צוו להקטיר, והיו צריכים לשאול את משה רבם. במקום זה הם הורו הלכה לעצמם והקריבו.

ר׳ ישמעאל אומר שהחטא לא מפורש בפסוק אבל הוא מובן מהסמיכות לפרשה הבאה שבה מוזהר אהרון שלא להכנס שתויי יין למשכן. זה דומה למשל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח חנויות, והתיז את ראשו בשתיקה, ומנה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון, אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חניות, אנו יודעין שמתוך כך הרג הראשון, כך (ויקרא ט, יב): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם י, ט): יין ושכר אל תשת, אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין.

לסיכום, המפרשים מבינים שהקרבת הקטרת עצמה לא היתה דבר רע. ולכן הם מסבירים בצורות אחרות מה היה החטא של בני אהרון. ר׳ אליעזר מפרש שהחטא טמון במילים ״אשר לא צוה אותם״. ור׳ ישמעאל מסביר שמהכהנים מצופה להתנהג בצורה מכובדת, ולא להיות שתויי יין, אפילו שלא צוו (״אשר לא צוה אותם״) על דבר כזה בפירוש.

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

האם קיים דג שאין לו קשקשת אבל יש לו סנפיר?

והפוך: האם קיים דג שיש לו סנפיר אבל לא קשקשת?

רמז: לפי הגמרא חולין ס"ב עמוד ב׳.

תשובה:

במסכת חולין (ס"ב ע"ב) כתוב: כל שיש לו קשׂקשׂת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר – ואין לו קשׂקשׂת; 

יש לו קשׂקשׂת ויש לו סנפיר – דג טהור; 

יש לו סנפיר ואין לו קשׂקשׂת – דג טמא,

כלומר אין דג שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר!!!

חידה:

לפי הגמרא במסכת סוטה (דף ט עמוד א׳) המשכן המקורי שבנה משה, היה קיים עד ששלמה בנה את בית המקדש הראשון, וגנז את המשכן. (ראו חידה בפרשת תצווה). בכמה מקומות נדד המשכן מאז שנבנה במדבר ועד שנגנז? 

תשובה:

בנ"י פירקו את המשכן כל פעם שיצאו למסע ובנו אותו כל פעם כשעצרו במקום מסוים.בפרשת מסעי מפורטים כל 42 המקומות שבנ"י חנו בהם.

מדבר סיני שבו הוקם המשכן הוא המקום ה12. כלומר המשכן נדד במדבר רק 30 פעם ולא 42.

כאשר עם ישראל נכנסו לארץ,המשכן היה בגלגל(כ14 שנה), משם עבר לשילה(כ 369 שנה).משם עבר לנב עיר הכהנים(כ13 שנה) ומשם לגבעון עד ששלמה בנה את המקדש וגנז את המשכן.