"סכה" 

ס - האות ס' סגורה היא מארבעת רוחותיה, וזוהי סוכה בעלת ארבע דפנות. - האות כ' סגורה משלושה כיוונים, וזוהי סוכה בעלת שלוש דפנות.

ה - האות ה' סגורה משני צדדים כאשר ישנה רגל קטנה וזוהי סוכה בעלת שתי דפנות והדופן השלישית טפח שאף היא כשרה...

נשאלת השאלה למה אומרים סוכת דוד הנופלת?

התשובה נמצאת בספר עמוס (פרק ט פסוק יא) שנאמר שם: "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנופלת". והכוונה למלכות בית דוד (ראה בגמרא מסכת סנהדרין דף צו עמוד ב). 

המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל (פרק לה) הסביר מדוע מכונה מלכות בית דוד בשם 'נופלת', כי למרות שמצב של נפילה אינו רצוי, מ"מ יש בו מעלה על פני מצבים אחרים. משום שמצב של נפילה הוא מצב ארעי, כי ממנו ניתן לקום ולעמוד. אולם לעומת זאת דבר שנהרס טעון בניה מחודשת. וזהו מהותו של בית דוד, כי הן אמת שהיא נפלה, אולם היא לא נהרסה. זאת אומרת, שהיא קיימת בשלימותה, אלא שבזמו הגלות היא במצב של נפילה. וממילא כשיגיע זמן הגאולה אין צריך לבנותה מחדש, אלא פשוט להקימה ולהעמידה בלבד.

ולכן נאמר: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת". "סוכת דוד", ולא "בית דוד". כי סוכה יכולה ליפול ולהיות מוקמת מחדש. מה שאין כן בית שנהרס.

סיפור יפה לחג סוכות

בעיירה אחת, לא הרחק מקרלין, חיו שני אנשים. האחד היה עשיר מופלג שהיה לו כל טוב, חוץ מדבר אחד: שמחה בלב. בליל שבת ישב ליד שולחן מפואר ומלא כל טוב, אבל הוא ואשתו רק רבו וצעקו. השני, שגר מולו, היה חסיד קרלין, עני ואביון, אבל ליבו מלא שמחה! בשבת היו יושבים הוא ומשפחתו מול מנות צנועות ודלות – ושמחים ושרים עד לב שמים.

העשיר סבל פעמיים. גם מהמריבות בתוך ביתו, אבל לא פחות, ואולי יותר, הוא סבל מקנאה שקיננה בו מקולות הזמרה והשמחה שעלו מבית השכן העני.

כל שבת הוא התגבר, איכשהו… סגר חלונות, הגיף תריסים, אבל בסוכות הסיפור הפך באמת לבלתי נסבל. שתי הסוכות, של משפחת העשיר ושל משפחת העני, עמדו ברחוב זו לצד זו, דיקט לצד דיקט, בלי שום יכולת להשתיק את קולות השמחה. והעשיר, באמצע המריבה המשפחתית הקבועה, היה שומע את השירה הנפלאה של שכניו העניים, ו…מתפוצץ.

פעם אחת, לקראת חג הסוכות, החליט העשיר שאין לו כוח לעמוד בעוד חג כזה, והורה לכל אנשי העיירה, שהפרנסה שלהם הייתה תלויה בעיקר בו, לא לאפשר לשכן החסיד לבנות סוכה. ואיים כי כל מי שייתן לו חתיכת עץ – יפוטר מעבודתו.

החסיד העני, שבכל שנה יצא לקושש קצת עצים וקרשים וענפים מתושבי העיירה, הבין אט אט שלא תהיה לו סוכה השנה (וכאן מוסיף קרליבך: ”אתם יודעים, רבותיי, העולם חושב שהומלס הוא רק אדם שאין לו בית. אבל דעו לכם: הנשמה של יהודי היא הומלס אם אין לה סוכה לשבת בה שבעה ימים…").

הלך החסיד ברחוב, חסר אונים, ותהה איך בכל זאת יבנה השנה סוכה.

פתאום הבריק לו רעיון: באותם ימים היו העשירים קונים לעצמם מצבות אבן יקרות לשים על קברם, ואילו העניים היו מסתפקים בעצים זולים. בבית העלמין של העיירה עמדו עשרות קרשים שעליהם כתוב פ"נ (פה נטמן), מוכנים לעת מצוא… רק פ"נ נכתב עליהם, בלי שם הנפטר, כמובן, את זה היו משלימים בזמן הלוויה.

החסיד אמר לעצמו: כמה יהודים כבר ימותו בשבעת ימי החג? ניקח לסוכה כמה קרשים כאלה, מצבות עץ, ונחזיר אותם אחרי החג. אמר ועשה.

בתוך כמה שעות בנה סוכה נפלאה, מוארת וירוקה. בליל החג נכנס לשם עם כל משפחתו, והשמחה והשירה מילאו את הרחוב כולו. ו-שמחת! ב-חגך! ו-היית אך שמח!.. אמנם מכל כיוון היה כתוב על קרשי הסוכה בראשי תיבות: ”פה נטמן“, אבל כשכל כך שמח בלב, למי זה אכפת?

העשיר היה המום. הוא חשב שהשנה סופ סוף הוא פטר את עצמו מ'סבל' השמחה של שכנו – אבל לא… השמחה השנה הייתה ביתר שאת וביתר עוז. מתי שהוא, באמצע חול המועד, כשהרגיש שהוא כבר יכול עוד לסבול. הוא רץ אל סוכת החסיד וצעק: מי נתן לך את העצים האלה?! איך בנית את הסוכה הזאת?!

החסיד ענה: תירגע, שכני היקר. קודם כל, חג שמח. אני שמח שבאת לבקר אותי. תנוח דעתך, אף יהודי בעיירה לא נתן לי קרשים, כמו שציווית. פשוט הלכתי לי בערב החג ברחובות העיירה, ופתאום ראיתי את ידידי הוותיק: מלאך המוות…

אמרתי לו: שלום עליך מלאך המוות, מה אתה עושה בעירנו? והוא ענה: באתי הנה בשליחות מיוחדת, באתי לקחת את נשמתו של השכן היקר שלך, הגביר, עשיר העיירה.

בשלב הזה פניו של העשיר החווירו, והחסיד המשיך וסיפר שאמר למלאך המוות: לא כדאי לך להרוג אותו. אל תבזבז עליו את האנרגיה היקרה שלך, הלוא הוא כבר מת. הוא יותר ממת. הוא מת במיתה משונה אלף פעמים ביום. הוא מלא רק בכעס ועצבות, אין לו טיפת שמחה, ותאמין לי, זה מתחת לכבודך להתעסק עם סחורה שכזו…

ענה מלאך המוות: אני מודה לך מאוד, חסכת לי עבודה, ולאות הוקרה אני רוצה לתת לך במתנה את כל העצים של בית הקברות. והנה, סיים החסיד, תסתכל על קירות הסוכה שלי: פה נטמן, פה נטמן ופה נטמן…

דבריו של החסיד חדרו ללבו של הגביר.

הוא התחיל לבכות, ואחרי שנרגע מעט אמר לחסיד: אנא, מחל לי, רק אמור לי בבקשה מה אני יכול לעשות, איך להוציא את העצבות מהלב. גלה לי את הסוד שלך. איך לי יש כל טוב ואין לי שמחה, ולך אין כמעט כלום ואתה כה שמח?

ענה החסיד: אם אתה רוצה להיות שמח, תרשה לי לקחת אותך איתי לקרלין, לרבנו הקדוש, ושם תלמד שמחה אמיתית מה היא! וכך היה. הגביר התקרב לתורה ולעבודת השם, והפך ליהודי שמח ומאושר.

הוא סיים את הסיפור כך: ”העשיר היה צריך רק מישהו שידליק אותו. אתם יודעים, זה לא יאומן כמה קל לפעמים לקחת אדם אבוד לגמרי, ולהעלות אותו מהמקום הכי נמוך למקום הכי גבוה. לפעמים דווקא אלה שהגיעו לתחתית יודעים שאין שום מקום לברוח אליו, רק לעלות למעלה

חג סוכות שמח

יאיר:)

חג סוכות

בפרשת האזינו כתוב "וידבר ה' אל משה… עלה אל הר העברים...ומת… והאסף אל העם כאשר מת אהרן אחיך".

כאשר מת אהרן אחיך - זה אומר לפי הפשט כמו שאהרן מת גם משה ימות, בדיוק אותו דבר.

אבל דורש מהפסוק הזה בעל "דברי חיים" מצאנז שהתורה רמזה שבכל שנה באותו יום בשבוע שחל יום הפטירה של משה רבינו -

ז' אדר - יחול בשנה שאחריה יום האושפזין של משה.

ואותו דבר אצל אהרון הכהן, היום בשבוע שיחול יום פטירתו - א' אב - הוא היום בשבוע שיחול יום האושפזין שלו בשנה שאחריה.

ה"דברי חיים" לומד את זה מהמילה "האסף" שהוא דורש כ"חג האסיף".

אם נבדוק מתי היה ז' אדר בשנה שעברה (תשפ"א) - זה יצא ביום שישי.

והשנה ,לפי השיטה של החסידים (האר"י ז"ל) שמשה ואהרון באים לפני יוסף - האושפיזין של משה יוצא ביום שישי.

אותו דבר אהרן - א' אב (יום הפטירה של אהרן) בשנה שעברה,תשפ"א, יצא בשבת , והשנה האושפזין שלו יוצא בשבת.

ח ג  ש מ ח

יאיר:)

מגילת קהלת

יש לי שאלה בשבילכם תגידו פעם שאלתם את עצמכם למה קוראים מגילת קהלת בסוכות???

אז הנה כמה תשובות:

1. כתוב בקהלת 'לְשִׂמְחָה מַה זּוּ עוֹשָׂה', קהלת אומר ש"הכל הבל" ומחזק את עיקר השמחה שהיא שמחת התורה. וסוכות הם ימי שמחה– 'ושמחת בחגך... והיית אך שמח'. (ה'משנה ברורה' בשם האבודרהם).

2. נאמר בקהלת "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" – ודרשו חכמים בקהלת רבה: 'שבעה' אלו שבעת ימי סוכות, ו'שמונה' זה שמיני עצרת. 

3. שלמה המלך שחיבר את המגילה, ונקרא "קהלת" בשם זה כי היו דבריו נאמרים ב'הקהל' שחל בסוכות בשנה השמינית לשמיטה.

4. הנצי"ב בפירושו 'הרחב דבר' מביא, שכל אומות העולם היו באות לירושלים בחג הסוכות, והיו מקריבים ישראל בחג שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. וכך היה המנהג בימי שלמה שהיה שלמה אומר את 'קהלת' בחול המועד סוכות לפני חכמי אומות העולם.

5. שלמה המלך חנך את בית במקדש בסוכות - ולכן קוראים את קהלת בסוכות.

שבת שלום וחג שמח 

יאיר:)