ברכות יעקב

הפרשה מספרת על ברכות יעקב אבל אם נסתכל בחומש ונקרא את הברכות מיד נבין שלא את כל האחים יעקב בירך למשל: שמעון ולוי -הוא לא מברך אותם אלא נוזף בהם

ולחלק הוא מספר מה יקרא בעתיד כמו אצל זבולון "זבולון לחוף ימים ישכון"ויהודה מקבל ברכה

אומר רש"י על הפסוק "וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם"(מ'ט,כ'ח)"והלא יש מהם שלא בירכם אלה קינטרן"מסביר רש"י שיעקב אמר בברכה לכל שבט מה  יקרה לו בעתיד אבל אז חזר וכלל את כל השבטים בכל הברכות.

אומר אברבנאל שבעצם יעקב רוצה למנות מנהיג למשפחה הוא יודע שהמשפחה תגדל ואז הם עלולים לריב מי יהיה המנהיג. 

במדרש מסופר על אליהו הנביא שהלך עם רבי יהושע בן לוי והגיעו לעיר אחת שבא לא הכירו אותם.לא היה אף אחד שדאג להכניס אותם לביתו.כשעזבו את העיר בירך אליהו הנביא את תושבי העיר "שיהיה כולם ראשי עיר" אומר לו רבי יהושע למה אתה מברך אנשים שלא מכניסים אורחים?אמר אליהו הנביא לרבי יהושע שהברכה הזו היא קללה. . עיר שיש בה ראשים רבים יש בה מחלוקת והיא תחרב.

האברבנאל אומר שהיה חשוב ליעקב למנות שבט שימלוך ובברכות הוא בעצם אומר למה הוא בחר דווקא יהודה. אברבנאל עובר על הדברים של יעקב לכל שבט ושבט ומסביר למה השבט הזה לא נבחר. (ריכזתי ארבעה שבטים לדוגמא)

1.ראובן הבכור היה אמור להיות המנהיג אבל בגלל שפגע באביו (כשהעביר את המיטה של יעקב לאוהל של לאה) הוא איבד את הבכורה.

2.יוסף שהיה בכור רחל קיבל את הבכורה (ובגלל זה יצאו ממנו 2 שבטים)ולא נבחר להיות המנהיג כי אחיו שנאו אותו ומלך אמור להיות מקובל על כולם

3.אשר הובטחה לו ארץ ברוכה בפירות "והנה הוא הגון לעבוד את המלך (אבל)לא להיות עצמו מלך"

4.יהודה יש כמה סיבות למה יהודה נבחר:1.עולה על כל אחיו בגבורתו 2.הוא היה סבלני לא כמו שמעון ולוי 3.הוא זה שהציל את יוסף ממיתה כשהציע למכור אותו - ועל זה "יודוך אחיך".

מסכם אברבנאל ואומר שמפני הסיבות האלו שבט יהודה הוא שבט המלכות.

ההסבר של אברבנאל מסביר מה הכוונה של הפסוק "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"(מ"ט א").

שבת שלום

יאיר:)

האם מותר לשקר?

דבר התורה השבוע מוקדש לעילוי נשמת סבתא רבה שלי רחל ויידברג בת משה ז"ל

בפרשה, אחרי שיעקב נפטר, האחים אומרים ליוסף שיעקב ציווה אותם לאמר לו שיסלח להם. אבל באמת יעקב לא ציווה אותם… הגמרא במסכת יבמות (דף סה עמ ב) לומדת מהאחים ש"מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום". ור' נתן אומר שלא רק "מותר" - אלא "מצווה לשנות", כלומר יש ציווי לשנות אם זה יגרום לשלום.

 אנחנו רואים שה' ציווה על שמואל שישנה ויגיד לשאול המלך שהוא הולך לזבוח בחברון ולא יגיד את האמת שהוא הולך להמליך את דוד. 

גם במקום נוסף בספר בראשית רואים שה' בעצמו שינה מפני השלום. כתוב בפסוק "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן." (בראשית יח יב). אבל אחר כך ה' משנה, בגלל השלום, ואומר אל לאברהם: "  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.". 

ר' אליעזר מלמד, בספר "פניני הלכה", מסביר שהמצווה לעשות שלום היא מצווה מיוחדת שאדם צריך לרדוף אחריה. שנאמר "בקש שלום ורדפהו "(תהילים לד טו). ו"בגלל גדולתה של המצווה לעשות שלום, נפסקה הלכה שמותר לשקר מפני השלום". 

אבל הוא מסביר ואומר שמותר לשנות מפני השלום רק אם זה לא עושה נזק לאף אדם. אם זה עלול לעשות נזק אז אסור לשקר!

שבת שלום

יאיר:)

שכם אחד

מכירים את הפסוק הזה?

 "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (בראשית פרק מח פסוק כב) הוא מופיע בסוף ״שלישי״ של פרשת ויחי. מה הפסוק בא להגיד? 

 ואני נתתי לך (יעקב נתן ליוסף) שכם (מחלוקת מה זה עוד נראה אבל לפי הפשט העיר שכם) אחד על אחיך (יותר מהאחים שלך כי אתה הבכור) אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי.

רש"י מביא שני פירושים למילה שכם. מעירה נחמה ליבוביץ בגליונות לפרשת השבוע "כידוע, אין רש"י מביא שני פירושים למילה, אלא אם כן לא נחה דעתו באף אחד משניהם." 

ולכן נסביר מהי הקושיה על כל אחד מהפירושים של רש"י:

פירוש ראשון: העיר שכם. יעקב רוצה לתת את העיר שכם ליוסף כמתנה. הפירוש הזה לא מסתדר עם הלשון של הפסוק שהרי:

• יעקב אומר שכבש את שכם מהאמורי - והרי אנשי שכם היו מהחיוי. (״שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ״ פרק לד פסוק ב).

• שמעון ולוי כבדו את שכם ולא יעקב. אפשר להגיד שמי שמגיע לו לקבל את שכם זה שמעון ולוי - שהרי הם אלו שכבשו אותה בחרבם ובקשתם.

• אם מדובר בעיר, אז יש בעיה דקדוקית בעברית, היה צריך להיות שכם אחת ולא שכם אחד.

פירוש שני: ״שכם אחד על אחיך״ פרושו ״חלק אחד״ יותר מהאחים שלך. מיוסף יצאו שני שבטים ומשאר האחים רק שבט אחד.  

הפירוש הזה גם לא מסתדר עם הלשון של הפסוק:

• ״אשר לקחתי מהאמורי" - מה הקשר לאמורי?

•  את מה לקח יעקב "בחרבי ובקשתי״? הרי בני ישראל יכבשו רק בעתיד את ארץ ישראל.

הרמב"ן  מסביר כמו הפירוש השני של רש"י שמדובר ב"חלק אחד", והכוונה שמיוסף יצאו שני שבטים שירשו את הארץ. והרמב"ן מיישב את הקושיות שהקשינו על הפירוש הזה:

• מה הקשר לאמורי? הרמב"ן אומר שגם בנחלת מנשה וגם בנחלת אפרים היו חלקים מארץ האמורי. ותירוץ נוסף, שהירושה של הארץ התחילה במלחמת סיחון ועוג שהיו מלכי האמורי.

•  יעקב אומר "בחרבי ובקשתי" ומתכוון לבני ישראל שיכבשו בעתיד את ארץ ישראל במלחמה של חרב וקשת. אבל הנצחון יגיע "בזכות אבות" ולכן יעקב אומר שזה חרבו וקשתו.

לסיכום ראינו שלמילים "שכם אחד" יש שני הסברים. העיר שכם שניתנה ליוסף או "חלק נוסף", שמיוסף יצאו שני שבטים שירשו את הארץ. יוסף קיבל יותר מהאחים בתור בכור, שמקבל פי שניים משאר האחים.

שבת שלום

יאיר:)

וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒

הדבר תורה לרפואת אליה בן רעות ולרפואת חן אריאל בן אילנית

בפרשה כתוב "וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף…" (פרק מז׳ פסוק כט׳). למה יעקב קורא דווקא עכשיו ליוסף ומשביע אותו לקבור אותו בארץ ישראל? הרי יעקב היה 17 שנה במצרים, הוא לא היה יכול לעשות את זה כשהגיע למצרים? 

כנראה שיעקב חיכה קרוב לזמן שימות, כדי לבקש מיוסף שיקבור אותו בארץ ישראל.

אבל רגע, איך יעקב יודע מתי הוא ימות? 

נזכור שעד ימי יעקב לא היה ״חולי של מיתה״. אנשים היו מתים כשהגיע זמנם, ללא מחלות. ״אלא אם היה בדרך, או בשוק, היה עוטש, והיתה נשמתו יוצאת מנחיריו״. ורק בהמשך הפרשה אחרי שיעקב משביע את יוסף, נאמר שיעקב חולה- ומזה לומדת הגמרא שיעקב ביקש שאדם יחלה לפני מיתה כדי שידע שמגיע יומו למות. 

ואפילו בימינו שאנשים כן חולים, אנחנו לא יודעים מתי מתקרב יום המיתה - יש לכך הוכחה מהמשנה באבות שאומרת ״ושוב יום אחד לפני מיתתך״ (אבות פרק ב׳ משנה י׳) - ומסביר הרמב״ם בפירוש המשניות: ״הוא אינו יודע מתי ימות שמא היום שמא למחר, ויהיו כל ימיו בתשובה״

אז איך אחרי שבע עשרה שנה יעקב מרגיש ש״ימיו קרבים״?

הרמב"ן אומר שיעקב התחיל להרגיש לא טוב וחשש שהוא הולך למות ולכן קרא ליוסף להשביע אותו.

אור החיים הקדוש אומר על פירוש הרמב״ן, שלא כל מי שמרגיש קצת רע זה אומר שהוא הולך למות, וזה עדיין לא סימן שהוא מתקרב למוות. ולכן אור החיים מסביר לפי ספר הזוהר, שכל אדם שהולך למות ״הצלם שלו משתנה שלושים יום לפני המוות״, אבל רק צדיקים גמורים כמו יעקב יכולים להרגיש בזה. אור החיים מביא סיפור על רשב"י שראה את רבי יצחק שהצלם שלו השתנה וכך ידע רשב"י שרבי יצחק עומד למות.

השפתי חכמים אומר שה' אמר ליעקב לפני שירד למצריים (בפרשה שעברה) "ויאמר אנכי האל אלוקי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך".

אחרי התקופה הזאת יעקב ראה שבני ישראל כבר פרו ורבו ונהפכו לגוי גדול - שהרי בסוף פרשת ויגש נאמר: 

"וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד"

ולכן הבין יעקב שהוא מתקרב למיתה, אם החלק הראשון של ההבטחה כבר התקיים כנראה החלק השני כבר עומד להתקיים. לכן יעקב קורא ליוסף ומשביע אותו.

לסיכום, למרות שלא היו עדיין מחלות - יעקב אבינו מרגיש שקרבו ימיו למות ולכן מברך את בניו ונכדיו. הפרשנים מסבירים בצורות שונות, מה היה הסימן של יעקב שהמוות מתקרב. רוח הקודש, חולשה גופנית או שיעקב ראה שדברי ה׳ כבר התקיימו.

שבת שלום

יאיר:)

הידעת?

לפי הגמרא (בבא מציעא דף פ״ז עמוד א) עד יעקב לא היו מתים ממחלות, ולא היו יודעים מתי ימותו - אלא מתים ללא התרעה. יעקב ביקש רחמים ומאז אנשים חולים ״חולי של מיתה״. 

עד אלישע לא היה מי שחלה ונרפא. אלישע ביקש רחמים ונרפא. הברייתא אומרת: ״שלשה חלאין חלה אלישע אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. שנאמר ״ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו״.

הידעת?

 הפסוק "דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח…" מדבר על שמשון הגיבור שיצא משבט דן ונקם בפלישתים שהרעו לישראל. ר' יוחנן לומד ששמשון היה פיסח בשני רגליו ובלעם חיגר רק ברגל אחת - כי אצל בלעם כתוב "וילך שפי" ואצל שמשון כתוב "שפיפון עלי אורח" . (מסכת סנהדרין דף קה עמוד א) 

חידה:

התוכל לחשב:

א)בן כמה היה יוסף כאשר ניפגש עם אביו?

ב)בן כמה היה יוסף כאשר אביו נפטר?

ג) כמה שנים חי יוסף אחרי מות אביו?

תשובה:

אנחנו יודעים שיוסף היה בן 17 כשנמכר לישמעאלים / מדינים

ויעקב לא ראה את יוסף עשרים ושתיים שנים

יעקב הגיע למצרים בן מאה שלושים ונפטר בגיל מאה ארבעים ושבע

יוסף נפטר בגיל מאה ועשר.

לכן התשובות:

א) יוסף היה בן 39 כאשר ניפגש עם אביו(17+ 22)

ב) בן 56 (בן 39 היה כאשר הגיע אביו למצרים +17 שנה שחי יעקב במצרים)

ג)  54 שנים (בן 56 היה כאשר נפטר יעקב ויוסף חי סך הכל 110 שנים אז 54=110-56).

חידה:

בסוף הפרשה כתוב שיוסף נפטר בן מאה ועשר שנה.

יוסף היה הראשון מהאחים שנפטר (ונפטר גם בגיל הכי צעיר).

מי מהשבטים נפטר אחרון? (רמז פסיקתא זוטרא שמות ו, טז)

תשובה:

 לוי!  רוצים לשמוע עוד? קראו את דבר התורה של פרשת שמות.

חידה:

כמה שנים יוסף מלך במצרים (משנה למלך)? רמז: תעשו חשבון.

תשובה:

80 שנה!

יוסף היה בן 17 כשנמכר. עברו 22 שנה עד שיעקב הגיע למצרים, ואז יוסף היה בן 39.

מאז שיוסף מלך ועד שיעקב הגיע עברו 9 שנים. (שבע שנות רעב ושנתיים של שובע) כלומר יוסף נהיה מלך בגיל 30.

קראנו בסוף חומש בראשית שיוסף נפטר בגיל מאה ועשר, מכאן שהוא מלך שמונים שנה.