הר גריזים והר עיבל

איפה זה מרכז הארץ?

תל אביב?

ירושלים?

ירושלים היא מרכז העולם

אבל שכם היא באמצע ארץ ישראל.

איך זה קשור לפרשת השבוע?

בפרשה ה' מצווה את עמ"י כשהם יכנסו לארץ:

"וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. " (פרק כז פסוקים א-ב) 

"אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן:  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.  יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל" (פסוקים יב-יג).

הר גריזים והר עיבל הם שני ההרים שביניהם נמצאת העיר שכם. 

ה' מצווה לכרות ברית עם בני ישראל  על ההרים האלה ביום שיכנסו לארץ. ובספר יהושע פרק ח' אחרי מלחמת העי, מתואר הטקס הזה.

המלבי"ם בספר יהושע מביא שלוש שיטות איפה ומתי היתה הברית.

לפי הדעה הראשונה בנ"י הלכו מיד אחרי שעברו את הירדן להר גריזים והר עיבל ומשם הם חזרו לגלגל. לפי השיטה הזאת הברית היתה בהר עיבל ליד שכם ובאותו יום שעברו את הירדן. אברבאנל מקשה על השיטה הזאת, שהרי צריך להיות נס כדי שעם שלם יצליח ללכת ביום אחד דרך כל כך ארוכה! ונס כזה צריך להיות כתוב…

הדעה השניה (ירושלמי מסכת סוטה) של ר' אלעזר, שהברית היתה ליד הגלגל - על ״שתי גבשושיות שלאחד קראו גריזים ולשני עיבל". כלומר בנ"י לא עמדו על הר גריזים ועיבל שאנחנו מכירים  אלא על שתי גבעות אחרות. וזה היה מיד אחרי שעברו את הירדן.

הדעה השלישית: (מסכת סנהדרין מד׳ עמוד א׳) של רבי שילא שאומר שהברית הייתה על הר גריזים והר עיבל שאנחנו מכירים ליד שכם, אבל זה היה אחרי מלחמת העי השנייה לפי הסדר שמסופר בספר יהושע. על הדעה הזאת קשה למה יהושע לא קיים את הברית מיד ביום שעברו את הירדן?

ה"תורה סדורה": מסביר שצריך לדייק בפסוקים שקראנו קודם:

יש שני ציווים שונים. אחד "בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. " 

הציווי לבנות מצבה ולכתוב עליה את התורה.

והציווי השני לכרות ברית בהר עיבל והַר גְּרִזִים, "בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן". זה יכול להיות מתישהו אחרי שיעברו את הירדן.

לפי זה כשיהושע עשה את הטקס אחרי מלחמת העי הוא עדיין קיים את כל ציווי השם.

לסיכום ראינו שלוש דעות שהביא המלבי"ם מתי ואיפה היה הטקס של הברכה והקללה.

שבת שלום

יאיר:)

״אשר לא יקים את דברי התורה הזאת״ 

בפרשה שלנו מופיעות הקללות והברכות שנאמרו בהר גריזים ובהר עיבל. 

הקללה האחרונה היא: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם…" (דברים פרק כז פסוק כו)

רש"י מסביר שבפסוק הזה ה' כלל את כל התורה כולה ועם ישראל קיבלו עליהם בשבועה לעשות את כל התורה.

אומר אור החיים הקדוש שאם היה כתוב רק "אשר לא יקים", היינו אומרים, שמי שלא מקיים את כל המצוות הוא ארור - והרי אף אחד לא יכול לקיים את כל המצוות… שהרי אם אין לך שדה, או שאתה גר בחו"ל אתה לא מקיים את המצוות התלויות בארץ. וגם אם אתה לא כהן, אתה לא מקיים את עבודת בית המקדש… ואם אתה כהן, אז אין לך פדיון הבן.

ולכן אומר אור החיים נאמר "אשר לא יקים….לעשות אותם".רק מי שיכול היה לעשות מצווה ולא עשה את המצווה - עליו נאמר ארור.

הרמב"ן מביא דעה שמופיעה בירושלמי שאומרת שהפסוק מדבר במצווה שמכוונת בעיקר לבית הדין ולאישי ציבור, שתפקידם הוא לא רק לדון את ישראל, אלא בעיקר לחזק את מעמדה של התורה בעם ישראל - וקיום כל מצוותיה. אדם כזה שיכול "לקיים את התורה בעם ישראל", ולא עשה את זה - הוא נקרא ארור. 

הגמרא מספרת על המלך יאשיהו ש״הקים את התורה״: "דאמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל: על הדבר הזה קרע המלך יאשיהו את בגדיו ואמר: 'עלי להקים'". שכאשר שיפצו את בית המקדש בימי יאשיהו מצאו שם את ספר התורה שכתב משה. וכשקראו בו ראו שיש דברים שהם עדיין לא מקיימים כמו שצריך. קרע המלך יאשיהו את בגדיו והבין שהאחריות על הדבר הזה היא שלו. 

דעה נוספת שמופיעה בירושלמי (מסכת סוטה פרק ז׳, הלכה ד׳ - ומובאת ברבינו בחיי על הפסוק) לומדת מהפסוק הזה את הגבהת ספר תורה. "ארור אשר לא יקים - זה החזן שאינו מגביה ספר תורה להראות כתיבתו לעם". ומכאן לומדים במסכת סופרים (פרק יד' ח') "צריך להגביה את ספר התורה ולהראות פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו - של המגביה - ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"

שבת שלום

יאיר:)

מצוות ביכורים

בפסוק כתוב: "ולקחת מראשית כל האדמה"

רש"י מפרש: "מראשית ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבים בביכורים אלא שבעת המינים בלבד"

יש 4 שלבים בהבאת הביכורים לבית המקדש: 

שלב ראשון:לוקחים את הפירות הראשונים שהבשילו בעץ ושמים אותם בטנא.

שלב שני: הולכים לבית המקדש "והלכת אל המקום אשר יבחר ה'..."

שלב שלישי:הכהן לוקח את הטנא ואז הכהן מניף את הטנא ומניח את הטנא ליד המזבח

שלב רביעי:מביא הביכורים אומר את פרשת "וידוי ביכורים" ומשתחווה לה'.

וידוי הביכורים מתחיל ב"ארמי אבד אבי וירד מצרימה". (אנחנו אומרים את זה גם בהגדה של פסח). מי זה הארמי שמוזכר בפסוק?

רש"י מסביר שזה לבן הארמי שרצה "לעקור" (= להרוג) את יעקב. ואנחנו מזכירים את החסדים של ה'.

האבן עזרא מקשה שתי קושיות:

1. אם ארמי זה לבן, אז היה צריך להיות כתוב "מאביד אבי" ולא "אבד אבי" ?!

2. מה הקשר בפסוק שלנו בין לבן ל"וירד מצרימה"? הרי לא לבן ירד למצרים.
   ולכן מסביר האבן עזרא סביר שארמי זה יעקב אבינו שהלך לארם, והוא גם זה שירד למצרים.

דעה נוספת מביא הרשב"ם: ארמי זה אברהם אבינו.

לפי הרשב"ם מי שמביא את הביכורים מודה לה' ואומר "מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו".

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

ששה שבטים עמדו על הר גריזים וששה שבטים עמדו על הר עיבל. איך נקבע איזה שבטים יעמדו על כל הר? (רמז: חזקוני על דברים פרק כז׳ פסוק יב׳).

תשובה:

ששת השבטים שעמדו על הר עיבל היו: ראובן, גד, אשר, זבולון, דן, ונפתלי

וששת השבטים שעמדו על הר גריזים היו: שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף, ובנימין.

ובאמצע עמדו זקני שבט לוי (ושאר שבט לוי עמדו על הר גריזים).

החזקוני והאבן עזרא מסבירים שעל הר גריזים (הברכות) היו בני הגבירות (רחל ולאה) - ועל הר עיבל (הקללות) היו בני השפחות (בלהה וזלפה).

אבל בגלל שיש רק ארבע בנים לשפחות ושמונה בני גבירות, אז ראובן שהוא הבן הגדול של לאה, וזבולון שהוא הבן הקטן של לאה, עברו להר עיבל.