"לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה'״

בפרשת השבוע פרשת כי תצא יש הכי הרבה מצוות מכל פרשות התורה. 74 מצוות!!!

אחת המצוות היא "שלא יבוא עמוני ומאבי בקהל ה'".

(עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית)

הגמרא בברכות (דף כח עמוד א) מספרת:

ביום שהחליפו את רבן גמליאל (ומינו את רבי אליעזר בן עזריה) בא יהודה גר עמוני לבית המדרש ושאל אם מותר לו לבוא בקהל ה' (להתחתן עם יהודיה)

אמר רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל.

אמר לו ר' יהושע:  מותר אתה לבוא בקהל.

אמר רבן גמליאל לר' יהושע: והלא כבר נאמר (בפרשה שלנו) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'? 

ר' יהושע ענה: "וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין"?! כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות… וכל דפריש מרובא פריש - כלומר היום לא יודעים מי שייך לאיזה עם.

אמר לו רבן גמליאל:  והלא כבר נאמר (ירמיהו מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' וכבר שבו.

אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (עמוס ט, יד) "ושבתי את שבות עמי ישראל" ועדיין לא שבו - וכמו שעם ישראל לא חזר (10 השבטים) גם שאר העמים לא חזרו.

מיד התירו בבית המדרש ליהודה גר עמוני לבוא בקהל ה'.

בסוף הפרשה מופיעה המצווה לזכור את מה שעמלק עשה לנו.

ונשאלת השאלה: אם כל העמים התבלבלו (כמו שאמרנו קודם) אז איך אפשר למחות את זכר עמלק, אם אתה לא יודע מי זה מי?

מסביר ה"מנחת חינוך" שבאמת עכשיו אי אפשר לקיים את המצווה למחות את עמלק (להרוג) אבל צריך לקיים את המצווה לזכור את מה שעמלק עשה לעם ישראל - כמו שכתוב בסוף הפרשה "זכור את אשר עשה לך עמלק… וְהָיָה בְּהַנִּיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ ׀ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֶכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה׳ יז׳-יט׳)

שבת שלום

יאיר:)

המלחמות בפרשת כי תצא

הפרשה מתחילה ב - "כי תצא למלחמה". בעל הטורים לומד מהסמיכות לסוף הפרשה הקודמת "כי תעשה הישר בעיני ה' " שלמלחמה יוצאים רק הצדיקים. מי שיש לו חטא לא יוצא למלחמה.

גם בסוף הפרשה מוזכרת מלחמה - המלחמה בעמלק. המצווה האחרונה בפרשה היא מצוות "זכור". מי שלא שמע השנה את קריאת פרשת זכור לפני פורים יכול לכוון לצאת ידי חובה בקריאה בתורה של השבת.

שבת שלום

יאיר:)

שילוח הקן🐤🐦

שילוח הקן - למה?

בפרשה אנחנו קוראים על מצוות שילוח הקן.

הרמב״ן מביא את הפרוש של הרמב״ם במורה נבוכים שמסביר שצריך לשלח את האם כי אנחנו מרחמים על הציפור כדי שהיא לא תצטער כשלוקחים את הגוזלים.

רגע, למדנו במשנה בברכות (פרק ה משנה ג) ובמגילה  (פרק ד משנה ט) שאסור לאמר שהקב״ה מרחם על הציפור, ומי שאומר את זה ״משתקין אותו״ ???

הרמב״ם בעצמו עונה על השאלה הזאת, ואומר שיש שתי שיטות בטעמי המצוות: שיטה ראשונה: כל המצוות הם גזירות של הקב״ה ואנחנו לא יודעים מה הטעם שלהם.

שיטה שניה: יש טעמים למצוות, ואנחנו יכולים להבין אותם. 

המשנה הולכת לפי השיטה שלא בודקים את הטעמים למצוות - כי הכל גזירות של הקב״ה. ולכן המשנה אומרת שאסור לאמר שהקב״ה מרחם על הציפור. אבל לשיטת הרמב״ם, יש לבדוק את טעמי המצוות - והטעם של מצוות שילוח הקן הוא כדי שהציפור לא תצטער. ומה שהמשנה אומרת, זה שאסור לנו לאמר לקב״ה שירחם עלינו כמו שהוא מרחם על הציפור- כי ה׳ מנהיג את העולם בדרכיו נסתרות.

הרמב״ן מסביר אחרת ואומר שהטעם של מצוות שילוח הקן הוא - גזירה של ה׳ - שלא מרחם על הציפור, אבל יש טעם למצווה כי הקב״ה ציווה אותנו לרחם על הציפור. והמטרה של המצווה היא לחנך אותנו להיות רחמנים. ולכן המשנה אוסרת להגיד שה׳ מרחם על הציפור - כי זו גזירה של ה׳ לא מתוך רחמים. אבל ה׳ עדיין רוצה שנקיים את המצווה ונהפוך לרחמנים.

לסיכום: ראינו שלוש שיטות מה הטעם למצוות שילוח הקן.

דעה ראשונה שמביא הרמב"ם כדי להסביר את המשנה: אנחנו לא יודעים את הטעם ככה ה' ציווה.

דעה שנייה של הרמב"ם(מורה נבוכים):ה' מרחם על הציפור.

דעה שלישית שמביא הרמב"ן: ה' רוצה שאנחנו נהיה רחמנים ולכן ציווה לשלח את האמא

שבת שלום

יאיר:)

״לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו״

אסור לחרשו בשור וחמור יחדיו - למה?

מה הבעיה בזה שאני אחרוש עם החמור והשור שלי בו זמנית? העבודה תהיה יעילה יותר…

מסביר הרמב"ם: אם תחרוש בשור ובחמור יחד, כשתסיים את היום, תשים אותם ביחד בדיר או באורווה ויווצרו כלאיים.

הרמב״ם לומד את זה מסמיכות הפסוק לפסוק הקודם: 

"לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (פסוק ט׳). ולפסוק הבא: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" ( פסוק יא׳).

לפי הרמב"ם האיסור הוא לא רק שור וחמור אלא גם פרה וסוס או כל בהמה טהורה וחיה טמאה.

ספר החינוך מביא את דברי הרמב"ם שהאיסור הוא לא לחרוש בכל סוגי הבהמות ולא רק שור וחמור. אבל לעומת הרמב"ם, ספר החינוך אומר שהאיסור הוא לא רק בגלל איסור הרבעת כלאיים אלא בגלל צער בעלי חיים. ספר החינוך אומר: ״ידוע שיש למיני עופות ובהמות דאגה גדולה לשכון עם שאינן מינן וכל שכן לעשות עימן מלאכה״.

 ספר החינוך מוסיף ואומר שמפה נלמד לא לערבב אנשים ש"רחוקים בטבעם" או שונים ולשים אותם באותה עבודה יחד - כי אם התורה מקפידה על בעלי חיים, קל וחומר שגם אנחנו צריכים להקפיד על אנשים.

הרי"ד (רבי ישעיה די טארני מבעלי התוספות) מביא שני פירושים נוספים לאיסור: 

1. השור הוא מעלה גרה, והחמור לא מעלה גרה. ולכן כשהחמור יסתכל על השור, החמור יחשוב שהשור אוכל (כי השור מעלה גרה והוא בעצם לועס את אותו אוכל ממקודם) - ואז יצטער החמור שהשור אוכל והוא לא. 

2. פירוש שהרי״ד מביא בשם הירושלמי במסכת כלאים: "אין משואן שוה" כלומר השור יותר חזק מהחמור ולכן יפריע לחמור שהשור הולך מהר מדי וזה בעצם עינוי לחמור. גם השור יסבול מהעיכוב של החמור שיאט וזה עינוי גם לו.

לסיכום: התורה אסרה להשתמש בבהמה טהורה ובהמה טמאה יחדיו. ראינו פירוש שהטעמים שהסיבה היא צער בעלי חיים. והטעם של הרמב״ם שמשייך את האיסור הזה לאיסור כלאיים.

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

מה משותף למצוות שילוח הקן שמופיעה בפרשה, ולמצוות כיבוד הורים?

תשובה:

בשניהם כתוב שהשכר שלהם הוא אריכות ימים

מצוות שילוח הקן:"שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב׳ ז׳)

ובמצוות כיבוד הורים כתוב:"לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך"(שמות כ׳ יב׳)

בירושלמי מסכת פאה (פרק א הלכה א) כתוב: אמר רבי אבא בר כהנא: השווה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות. המצווה הקלה זה שילוח הקן, והמצווה החמורה(קשה) זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתוב "והארכת ימים". 

רבי אבא מלמד אותנו שאין קשר בין החומרה של המצוה והקושי לקיימה לבין שכר המצוה!

חידה:

מהי המצווה הקלה שבקלות ומה המצווה החמורה שבחמורות? רמז: ירושלמי מסכת פאה פרק א׳ הלכה א׳.

תשובה:

לפי הירושלמי מסכת פאה פרק א׳ הלכה א׳:

"ר אבא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות מצוה קלה שבקלות זה שלוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים"