והיה עקב 

הפרשה מתחילה ב "והיה עקב תשמעון..."

נשאלת השאלה למה הפרשה מתחילה במילה "עקב"

בעל הטורים עונה שני פירושים: 

1. הערך הגימטרי של המילה עקב  הוא 172 ואם סופרים אות אות בעשרת הדיברות מגיעים ל 172 אותיות.

2. בגוף, העקב הולכת אחרי הבוהן כך אנחנו הולכים אחרי ה'.

שבת שלום

יאיר:)

שני ארונות הברית?

בפרשה שלנו כתוב "בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ. וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן.  וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי."

ובפרשת ויקהל כתוב "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ".(שמות לז' א')

רגע, אז יש שני ארונות או ארון אחד - אחד שמשה עשה ואחד שבצלאל עשה? 

התשובה: …. מחלוקת!!!.

הגמרא בירושלמי במסכת שקלים (פרק ו הלכה א):

"רבי יהודה בר אלעי אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו... 

וחכמים אומרים ארון אחד היה, ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה."

רש"י אצלנו מסביר כמו הדעה של ר' יהודה - שהיו שני ארונות. משה ירד עם הלוחות השניים ביום כיפור, ורק אז התחילו לבנות את המשכן עד א' ניסן - ולכן לא יכול להיות שהארון של בצלאל היה מוכן. ולכן לפי רש"י משה עשה עוד ארון מעץ ושם בו את הלוחות. 

האבן עזרא אומר: שהיה רק ארון אחד שאותו עשה בצלאל ומה שכתוב בפרשה שלנו שמשה אומר "ואעש ארון" (פרק י' פסוק ג') הכוונה שהוא לא עשה בעצמו אלא ציווה את בצלאל וזה נחשב שגם משה עשה.

שבת שלום

יאיר:)

ארץ חיטה ושעורה

כולם מכירים את הפסוק:

"אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ:" (דברים פרק ח פסוק ח)

למה התורה כתבה דווקא את הפירות האלו? ולמה הם מחולקים לשתי קבוצות ?(המילה ארץ השניה מחלקת את שבעת המינים לחמש פירות ושני פירות)? 

הגמרא במסכת ברכות (דף מא עמוד א) מביאה שתי דעות: 

דעה ראשונה: ״אמר רב יוסף ויש אומרים רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה״ 

כלומר, כשיש לפנינו כמה פירות - מברכים קודם על הפרי שקרוב יותר למילה ״ארץ״.

ודעה שניה: ״אומר רבי חנן שכל הפסוק כולו לשיעורין.״. פירוש, שכל הפירות המופיעים בפסוק הם "רמז" לשיעורים שמופיעות בהלכה. 

המידות: ״חיטה״: אדם שנכנס לבית מצורע והיה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטין

שעורה: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל

גפן: כדי רביעית יין לנזיר

תאנה: כגרוגרת להוצאת שבת

רימון: כל כלי בעלי בתים שיש להם חור גדול מגודל של רימון, הם כבר לא כלי ולא מקבלים טומאה.

אז הבנו מה כוונת הפסוק לפי שתי הדעות, אבל למה צריך להוסיף פעמיים ארץ? שהתורה תכתוב ״ארץ חיטה וזית שעורה ודבש גפן תאנה ורימון״ -

ככה מסתדר גם עם הקדימות וגם לפי השיעורין?

מסביר הרש"ר הירש שיש שתי קבוצות של פירות.

הפירות מחיטה ועד רימון אילו פירות הגדלים בארצות עם אקלים מסוים, החיטה בארצות קרות, והתאנה בארצות פחות קרות (לפי הסדר בפסוק) לעומת הזית והדבש שבקבוצה השניה שגדלים באקלים חם. הפסוק בא לשבח את ארץ ישראל שיכולה לגדל את כל הפירות - גם פירות של אקלים קר אבל גם פירות מהקבוצה השניה (זית, תמר) של חום.

עדיין נשארה לנו שאלה על הדעה השניה בגמרא (״שיעורים״), הרי הפסוק בא לשבח את ארץ ישראל ופירותיה. מה השבח בזה שיש רמזים למידות של הלכות שונות?  

הרש"ר הירש מביא רעיון בשם אדם שכתב ספר על המידות בהלכה שמסביר שבכל ״העולם העתיק״ היו קובעים את המידות והמשקולות לפי גדלים של פירות (ולא גרם, ק״ג, טון, כמו בימינו). אבל בארצות שונות יש פירות בגדלים שונים, (למשל בחו״ל בחנות יש מלפפונים ענקיים שפחות קיימים בארץ) ולכן כשהיה צריך לקבוע מידה אחת אחידה לכל העולם, היו משתמשים בפירות ארץ ישראל שהיו מפורסמים כפירות מעולים (חיטה של ארץ ישראל דבש של ארץ ישראל). ולכן זהו שבח לארץ ישראל שמשתמשים בפירות האלו למידות, וזה מראה על החשיבות של פירות ארץ ישראל.

שבת שלום

יאיר:)

ברכת המזון בחו"ל

ברכת המזון היא ברכה מדאוריתא שנאמר בפרשה שלנו: וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת- ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.שימו 💜 בברכת המזון אנחנו מודים לה' על הארץ הטובה שנתן לנו.

בברכת המזון מברכים ארבע ברכות: ברכת הזן, הארץ, ירושלים. וברכת הטוב והמטיב. אם תסתכלו בפסוקים שלפני הציווי על ברכת המזון, הפרשיה מתחילה במילים  "כִּי  ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת…"(דברים ח' ז') - כלומר ברכת המזון היא על הלחם של ארץ ישראל. נשאלת השאלה האם צריך לברך ברכת המזון על לחם של חו"ל??

את השאלה הזאת שאלו את הרב נבנצאל שליט"א והוא מסביר (שיחות לספר דברים - פרשת עקב) שצריך לשים לב בקריאת הפרשה , יש שני מקומות שמדברים על הארץ הטובה:

הראשון בפרק ח שם משה אומר לבני ישראל שיזכרו שהלכו במדבר ושה' עשה להם ניסים ונתן להם מן מן השמיים ועכשיו יגיעו לארץ טובה ארץ נחלי מים… ארץ חיטה ושעורה… שהיא ארץ פורחת לא כמו המדבר.

במקום השני (פרק יא׳ מפסוק י׳) משווים את ארץ ישראל לארץ מצרים. ארץ מצרים היא ארץ בלי גשם ,את השדות משקים מהנילוס ולעומתה בארץ ישראל הגשם משקה את השדות.

מסביר הרב נבנצאל שליטא שהציווי לברך ברכת המזון מופיע בפרק ח - הציווי הוא להודות לה' שהגענו למקום מיושב שבני האדם זרעו ונטעו וגידלו בו לחמים.

פירוש נוסף מופיע בתורה תמימה:

כתוב ואכלת ושבעת וברכת, אנחנו מברכים ברכת המזון ששבענו ולכן הסברא היא שאין הבדל בין מי ששבע בארץ ישראל לבין מי ששבע בחו"ל - החיוב הוא בעצם להודות על זה ששבענו.

שבת שלום

יאיר:)

חידה:

מה מברכים על המן שירד מן השמיים. 

רמז: מסכת ברכות דף מח' ע"ב - מי תיקן את ברכת המזון.

תשובה:

בגמרא כתוב שמשה תיקן את ברכת הזן לבני ישראל. אז ברכה אחרונה הם ברכו ברכת המזון - ברכת הזן. אבל יש מחלוקת האם הם ברכו גם ברכה ראשונה, ואיזו ברכה הם ברכו. יש דעות שלא ברכו בכלל, ויש דעות שברכו "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המוציא לחם מן השמיים".

הרמ"ע מפאנו (מאמרי שבתות ה' ח"ו) כותב שלעתיד לבוא כשה' יעשה "סעודת לויתן" לצדיקים, הם יאכלו מהצנצנת של המן שאהרון שמר. ולפי דעתו הברכה שיברכו על המן תהיה:  "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המוציא לחם מן השמיים".

חידה:

כתוב בפרשה: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ."

למה משה צריך לעשות שני לוחות ולא מספיק לוח אחד שעליו יהיו כתובים כל עשרת הדברות? רמז: ראו מדרש דברים רבה ג׳ טז׳ 

תשובה:

היו שני לוחות בגלל ששני הלוחות הם עדות בין ישראל לה' על מתן תורה - ואין עדות פחות משניים. 

המדרש מוסיף ואומר ששני הלוחות הם גם כנגד שמיים וארץ, שני שושבינים, וכנגד העולם הזה והעולם הבא.